ביקורת: Dok \ אורנית

אתחיל ואומר שעפ"י הספר, אני לא בחורה ספונטנית בכל הקשור לבילויים מחוץ לבית. מה זה אומר? שיש לי קלנדר מסודר בג'ימייל, שבו כתוב בדיוק מופתי של פולניה באילו ימים אני ועידן מבלים, היכן, עם כתובות מסודרות וטלפונים. אין דבר כזה לצאת למסעדה ידועה מבלי להזמין מקום לפחות שבוע מראש. אבא שלי תמיד היה כזה והנחיל לי את התרבות הזאת – תתכונני להכל מראש, אם זה טיולים לחו"ל, מסעדות או אפילו יציאה לסרט. לכן מבחינתי לקבוע בראנץ' בעדנה ברמת השרון לא היה בעייתי, כי שבועיים לפני כן אבא דאג לשאול אם אנחנו בעניין ולהזמין מקום בעצמו. אבל לא על עדנה אדבר היום.

לדוק (Dok) הגענו מעט אחרי שקראנו את הביקורת האחרונה של שגיא כהן, שפרגנה ושיבחה את המקום. דוק קיים מזה 6 חודשים (ממאי האחרון) וכבר הצליח להתברג למקום ה- 28 והמכובד באתר The Table. אני שומרת חסד נעורים מיוחד לחבר'ה של "האחים" – יותם ואסף דוקטור, בגלל הבראנץ' המעולה של סוף השבוע שלהם. עידן כתב על כך לפני שבוע. מאוד נהנינו ב"אחים", כך שמבחינתנו מסעדה מאותו בית היוצר הייתה הזדמנות מצוינת לקפוץ לתל אביב ולדגום אותה.
לא החלטנו מתי, אלא כשההזדמנות תגיע. יצא במקרה שהיו לנו תכניות בתל אביב, בשדרות שאול המלך, ואיפה נאכל אחר כך? כמובן, בדוק.

יום שני, אמצע השבוע, אנחנו נוחתים בדוק בשעה 20:45. יש מספר אנשים בשולחנות בחוץ, ואנחנו מחליטים לשבת על הבר. דוק הוא מקום שלא מתיימר להיות משהו שהוא לא. הוא משדר אווירה קלילה של צעירות וספונטניות, כך שאם אתה צעיר תל אביבי שמעוניין באוכל מגוון וטעים – בהחלט תוכל למצוא את עצמך על כיסאות הבר של הדוק. הערת אגב: לא ברור לי איך כיסאות דמויי העור כבר שחוקים וקרועים בריפוד, אבל כמקום שנחשב עדיין לטרי בתל אביב – ממש לא קול.

אז מה הקונספט של המקום? עדכניות, טרנדיות, והיוצר (אסף דוקטור) החליט שהוא פותח מקום על טהרת ארץ ישראל. מה הכוונה? שכל חומרי הגלם וכל מה שעובר במטבח של הדוק (כולל האלכוהול), הם תוצרת מקומית, והוא מצליח בזה בענק.

לא צריך להיות גאון גדול בשביל לשלב בין לחם מצוין, גבינת עיזים רכה ועגבניות שרי מקורמלות. אני מודה, זה שילוב שגם אני יכולה לחשוב עליו בבית. גבינה וריבה – לגיטימי. אבל צריך חומרי גלם מצוינים בשביל שהשילוב לא ייצא טרחני. ועל זה מדובר בדוק – חומרי גלם מהטובים והמשובחים ביותר שקיימים בארצנו היפה. שמן הזית מגיע מעמק האלה, הדגים הטריים מנמל יפו, הריבות תוצרת בית, הבשר מרמת הגולן והגבינות ממשק עפאים. תוסיפו לכך את העובדה שאת האנטריקוט הנא צורבים במקום עם מבער (!), כי אין באמת פלנצ'ה. כל זה מעיד על היות דוק מקום חדש ומיוחד. במידה והוא יצליח לשמר את האיכות שלו, אני אמשיך ואגיע אליו, ובטוחני שכמוני עוד רבים.

יש עניין כזה במטבח שנמצא מול העיניים שלך. תמיד אומרים שמסעדה שמכבדת את עצמה, מציגה את המטבח כראי המקום, כמו אומרת: "אין לי מה להסתיר". אז גם בדוק, אנחנו יושבים על הבר, ומתחתנו נמצא הפס הנע של המטבח. כשאני אומרת "המטבח" אני מתכוונת לחלל צר שכולל מצד אחד שיש להרכבת המנות, ומצד שני טוסטר אובן גדול והמון חומרי גלם בצנצנות. במקום כל כך קטן אתה רואה את הכל, ואי אפשר להסתיר דבר. במקרה של הדוק – what you see is what you get.

הזמנתי לשתות קוקטייל קלבדוס עם טוניק תוצרת בית. במקור זה היה אמור להיות ג'ין & טוניק, אבל קלבדוס נשמע לי מרגש יותר. כשטעמתי את הקוקטייל הגעתי למסקנה שאין לי באמת מושג מה הטעם של טוניק רגיל, כי הטוניק של דוק היה פשוט נהדר. עידן הזמין בירת Jems אמבר בבקבוק. עוד נקודת בונוס למקום – שנינו מאוד אוהבים את הג'מס בפתח תקווה.

הזמנו שלוש מנות לשולחן וקינוח. המנה הראשונה שהגיעה הייתה טרטר שרימפס קריסטל נאים במיץ חושחש, כוסברה, פלפלים חריפים ועגבניות שרי מיובשות. הטרטר היה טרי, החושחש היה מדהים, והמנה כולה הייתה מעקצצת ורעננה. הדבר היחיד שהיה לי חסר הוא פרוסת חלה עבה ליד (של מאפיית ויז'ניץ, אם אפשר) כדי לספוג את עודף מיץ החושחש שנותר בצלחת.

טרטר שרימפס קריסטל
טרטר שרימפס קריסטל

מנה נוספת הייתה לחם מחמצת של ערן שרויטמן, עליו מונחת גבינת עיזים הר של משק עפאים, ומעליה עגבניות שרי מקורמלות. עידן כתב בעבר על היותי סאקרית של לחמים. אני גם סאקרית של גבינות בוטיק. זה פשוט עושה לי טוב בלב ונעים בבטן. אני אוהבת את משק עפאים ובכל פעם שמזדמן לי להגיע ל"לחמים", אני משתדלת לקנות גוש גבינה ולנסות דברים חדשים. הגבינה הייתה נהדרת. עגבניות השרי המקורמלות… ובכן, הן הונחו על הגבינה בזהירות רבה, עם מעט ריבה נוזלית שהוזלפה מעל. הדבר היחיד שיש לי לומר על זה, הוא תנו לי את העגבניות האלה בצלוחית עם כפית, והפכתם אותי למאושרת באדם.

המנה השלישית הייתה פלמידה לבנה כבושה, על סלט תפוחי אדמה באטר, שמנת חמוצה וחזרת. אני מודה, המנה הזאת לא נשמעה לי מלהיבה במיוחד בתפריט, אבל עידן רצה ואני זרמתי. לא טעינו – המנה הייתה פשוט טובה. הפלמידה טרייה וכיפית, מחליקה על הלשון, וסלט תפוחי האדמה פשוט מוצלח. אין לי מה לומר חוץ מזה שאסף דוקטור שיחק אותה.

פלמידה כבושה
פלמידה לבנה כבושה

אם אנחנו כבר בדוק, לא נטעם קינוח? העיניים שלי פזלו לכיוון רד וולווט, שנמצא ממול. הקפדתי לשים לב האם הם נסגרים לפני שאנחנו מסיימים בדוק, אבל אורנית כמו אורנית, רוצה לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה. במקרה הזה פודינג חלה ותאני בעל מיובשות, בקערת מתכת, שעליו מונחת גלידת בננה וקראנץ' בוטנים. זה היה מתוק ומנחם כמו שפודינג לחם צריך להיות.

גם השירות בדוק מתוקתק. מסביר פנים שאינו מתעלק, דואג למלא לך את כוס המים כשהיא מתרוקנת, לוודא שאתה מרוצה מהמנות, ובאופן כללי לתת לך הרגשה טובה – כאילו הגעת הביתה.

השורה התחתונה בדוק, היא שחומרי הגלם יקרים (בצדק), המנה הסופית טעימה, אבל המחיר יקר למדי וצריך לקחת את זה בחשבון כשמחליטים לאכול שם. שילמנו 230 ₪ ללא טיפ על שלוש מנות וקינוח (פלוס שתייה), ולהגיד שיצאנו שבעים יהיה שקר. בעיקר יצאנו עם טעם של עוד. אני לא באה בטענות לדוקטור – אחרי הכל, הוא בעצמו רצה ליצור מסעדה על קונספט ארץ ישראלי והוא מודה בעצמו שחומרי הגלם יקרים יותר. אבל היי, פרגן לנו קצת במנות גדולות יותר, או לפחות האפי האוור על הקוקטיילים (את מחירי ההרצה, 20% פחות, מסתבר שפספסנו).

כדברי באגס באני – What's up, Dok? מסתבר שהכל דבש. אורגני. של משק עפאים. כולי תקווה שדוק תחזיק מעמד למשך זמן רב – כי למען האמת, חסרות לי מסעדות כאלה בביצה התל אביבית.

דוק Dok, אבן גבירול 8, תל אביב

3 תגובות הוסיפו את שלכם

  1. פ. הגיב:

    אחלה ביקורת, אהבתי את הכתיבה ואת התיאורים של המנות 🙂

    אהבתי

    1. Ornit הגיב:

      תודה על התגובה! 🙂

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s