ביקורת: התרנגול הכחול פוגש את הפט רדיש \ אורנית

לפעמים דברים קורים מבלי שאנחנו מתכננים אותם. תכננתי ללכת ל"תרנגול הכחול" לסבב הראונד-טייבלס בראש שקט, נקי, לצלם את התפריט, לשים לב לכל פרט ופרט בארוחה, בכל זאת, שילמנו 270 ש"ח לאדם על התענוג הזה. אבל החיים הם מה שקורה ברגע שמתכננים, והגעתי לארוחה הזאת כשהראש שלי במקום אחר לחלוטין. היכן? אי שם באיים הבריטים, סמוך לגבול צרפת, בחלומות על רילוקיישן. ובדיוק כמו שלעיתים החלום שאנחנו הכי מפנטזים עליו הוא לא מה שנדמה לנו, כך הייתה הארוחה בתרנגול הכחול. טעימה, טובה, מפרגנת בכמות האוכל, אבל לא מרשימה (מצטערת, שאול. אתה בחור טוב).

זו הייתה הפעם הראשונה שלי בתרנגול הכחול, ואני חייבת לציין שמבחינת עיצוב – המסעדה עולה על כל קנה מידה – היא פשוט מעוצבת יפה. ישבנו במרפסת הסגורה, כאשר מהתקרה משתלשלים פרחים ונראים כמו גינה קטנה שעוד רגע צונחת עלינו. לא, זה לא היה קלסטרופובי כפי שנשמע התיאור שלי, אלא הרגיש חמים וכפרי.

קונספט הראונד-טייבלס הגיע אלינו לפני מספר ימים, בפרויקט קולינרי בינלאומי חדש, שמפגיש בין המסעדות והשפים הטובים בעולם לבין המסעדות הכי שוות בתל אביב. הפרויקט כולל מספר מסעדות, ובכל אחת מהן ניתן לשלם 270 ₪ לאדם, לארוחה שכוללת 4-6 מנות פתיחה למרכז השולחן, מנה עיקרית, קינוחים למרכז השולחן וטעימת יין. מחיר משתלם לפוּדיס כמונו.

ביקורנו הראשון במסגרת הפרויקט היה במסעדת התרנגול הכחול שאירחה את ה- Fat Radish שמגיעה אלינו מניו יורק. את המסעדה הקים פיל וינזר בשנת 2010, והמטבח שלה מוגדר בתור "פארם-טו-טייבל יצירתי". מה זה אומר? שחלק ניכר מהמנות אותן טעמנו, הגיעו ממטבח הפאט רדיש ולא ממטבח התרנגול הכחול. אני מדגישה את זה בכוונה מכיוון שלטעמי האישי, יש מנות שפשוט לא רלוונטיות למטבח הישראלי, ולחיך אנין הטעם שלנו. מה למשל? קראמבל סלק, מנגולד וגבינת עיזים – אללי, כמה שאני שונאת סלק – הייתה מנה מחרידה, למשל. פאי שורש סלרי, שום שחור וגבינת גרוייר עטוף בבצק עלים זהוב – מנה שנראית כמו מלאווח משודרג – הרגישה לי כמו בורקס פטריות מפונפן, אבל זו רק אני. המסעדה הייתה מלאה עד אפס מקום, מה שמוכיח שכמוני גם אחרים, האמינו בקונספט הזה. אינני יודעת כמה מהם באמת נהנו מכל המנות.

פיל וינזר, בעל מסעדת הפאט רדיש

מנות נוספות שלא עפתי עליהן, ואני מקווה שסועדים אחרים נהנו מהן יותר, היו סלט קיסר קייל ועשבים, עם ויניגרט לימוני, ביצה קשה, קרוטונים ופרמזן. כל המסעדות בעולם מתלהבות מקייל, אני אישית לא מבינה מדוע. סלט נוסף שהגיע היה סלט חמים עם גזר צבעוני, אבוקדו, אצות אג'יקי וקייל מטוגן בויניגרט. דבר ראשון: למה שוב קייל? דבר שני: הגזר (רק עכשיו אני מבינה שזה היה גזר ולא בטטה) היה קשה ולא אכיל. נו, באמת. ציפיתי ליותר.

אי אפשר רק להתלונן מבלי להחמיא למנות שבאמת היו נהדרות, ובהחלט היו מספר מנות כאלה. המנה הראשונה הייתה ביצה סקוטית: ביצה רכה עטופה בבשר טלה, ציפוי פירורי לחם מטוגן קריספי ומטבל חרדל. היא הייתה ערבה לחיך ונהניתי מכל ביס. באמת הרגשתי שהשקיעו בי במנה הזאת, ושלא הייתי יכולה לטעום מנה דומה במטבח של מסעדה ישראלית אחרת. מנה שנייה שהייתה מצוינת, אך ורק בגלל חומרי הגלם שלה, הייתה סשימי אינטיאס, עם לימון, שמן זית, שומר כבוש ופומלה. האינטיאס היה טרי וכיפי, והפומלה הוסיפה רעננות. זוהי לא מנה עם מעוף, אבל היא כן הייתה מוצלחת לטעמי. את שאריות מיץ הלימון-שמן זית יכולתי לספוג עם לחם מחמצת טרי, שהגיע עם מטבלים שלא הגיוניים למטבח הישראלי (צנוניות מצופות בטפנד זיתי קלמטה – מה לעזאזל, ועוד מטבל סלק. כאילו לא סבלתי מספיק היום).

לעיקרית הזמנתי מוסר ים צלוי עם פירה גס של בטטה וסלק צהוב (הפירה היה השוס של המנה הזאת), עם קרם פרש, עלי בקצ'וי וסלסת עשבים ירוקה. זו הייתה מנה נחמדה מאוד, הדג היה עסיסי ועשוי כהלכה, אבל כמנה עיקרית במסעדת עילית, על אחת כמה וכמה בביקור של מסעדה נחשבת מניו יורק – זה לא היה מספיק טוב.

מוסר ים צלוי עם פירה גס של בטטה וסלק, עם קרם פרש, עלי בקצ'וי וסלסת עשבים ירוקה
מוסר ים צלוי עם פירה גס של בטטה וסלק, עם קרם פרש, עלי בקצ'וי וסלסת עשבים ירוקה

הקינוחים קצת הצילו את היום. הגיעו שניים – הראשון (של הפאט רדיש) היה בנופי בננות: בצק קקאו (סטייל בראוניז), עם בננות טריות, ריבת חלב, קצפת ובננות מקורמלות. אמרתם "בננות", אמרתם אורנית. זה היה קינוח מעולה, אבל כבד מדי לטעמי (בהתחשב בעובדה שזללנו בהצלחה 6 מנות ראשונות ומנה עיקרית עד כה). הקינוח השני היה באמת כוכב הערב: קרם מסקרפונה (לא ממותק) עם מרנגים ופירות העונה, עם טוויל פירות יער בצדדים. הוא היה קליל, והעובדה שקרם המסקרפונה היה לא ממותק, היה השיחוק הגדול ביותר. אחרי ארוחה כזאת, חוץ מלפתוח כפתור בג'ינס, מתחשק לך קינוח נחמד בצד, לא מתוק, שמאזן את טעמי הארוחה. וזה היה בדיוק זה. חקרתי את הרשת כדי לגלות מי אחראי לקינוח – כנראה התרנגול. וואלה, הצליח להם.

את הארוחה ליוויתי עם קוקטייל ליצ'י, שהיה אחד מהטובים שטעמתי, רק מכיוון שעשה שימוש במיץ ליצ'י טרי. עד לשנה האחרונה לא סבלתי ליצ'י, ופתאום גיליתי את נפלאות הפרי הטרי הזה (תמיד חשבתי שיש לו טעם של סבון כלים). היה כיפי ומרענן.

דווקא ההיי-לייט של הערב הזה לא היה בגזרת האוכל (מלבד הביצה הסקוטית והקינוח שציינתי), אלא בגזרת האנשים – פיל וינזר, שף ובעל מסעדת הפאט רדיש, נכח במשך כל זמן שהותנו במסעדה, ואף רצה לשמוע מאתנו כיצד הייתה הארוחה. ישראלים מנומסים שכמותנו – אמרנו שהיה מצוין, וביקשנו להצטלם עמו. רגע לפני הצילום, פיל נישק אותי בהתלהבות על שתי הלחיים, ואת אותו האקט הוא עשה בשנית רגע לפני שיצאנו מהמסעדה. לא שאני מתלוננת יותר מדי, אבל האובר-נחמדות הזאת הזכירה לי בחור ישראלי, ולא בחור שהגיע מניו יורק. בכל מקרה, הפאט רדיש מקבל ממני "מספיק בקושי", כי פיל אמנם מאוד נחמד, אבל לצערי, המסעדה לא תואמת את הקולינריה בישראל. מקווה שבקפה איטליה פאסטל נהנה יותר.

התרנגול הכחול, ניסים אלוני 10, תל אביב

4 תגובות הוסיפו את שלכם

  1. פלג הגיב:

    בתור הצלע הנוספת בארוחה הזאת, יש כמה נקודות שאני רוצה להוסיף.
    ראשית, מנות הסלק – אורנית לא סובלת סלק וחלק לא מבוטל מהמנות היו מבוססות סלק… אני לעומת זאת, מאוד מחבב סלק 🙂
    לדעתי הן היו דווקא מאוד טעימות, המשואושה הייתה טעימה למדי וטעם הסק לא הורגש, נראה שהוא נוסף יותר כדי לתת צבע מאשר כל דבר אחר. הקראמבל סלק היה טעים מאוד. הצנונית בשמן זית הייתה סתמית (אני אוהב צנונית) והיה עדיף להחליף אותה במטבל יותר מתאים.

    מבחינת המנה העיקרית, לקחתי את הטיבון טלה בגריל עם תבשיל עדשים, גזר סלרי ואווז מעושן. היה טעים אבל ציפתי ליותר מזה – הטעם של האווז המאושן השתלט על התבשיל ולא נתן במה בכלל לטעמים של הגזר והסלרי, הטיבון עצמו היה טעים מאוד.

    בסה"כ הייתה חווייה מוצלחת למדי.

    אהבתי

    1. Ornit הגיב:

      תודה שהבאת את הצד שלך, פלג 🙂 אכן עניין של טעם אישי – כל אחד וטעמו. זה לא שאינני ממליצה על המסעדה באופן כללי (גם לא ניסינו את התפריט הרגיל של התרנגול). בשביל חוויה זה היה מוצלח, אם הייתי משלמת שוב 270 ש"ח לאותה הארוחה? אני בספק. (כאשר אם היית שואל אותי אם הייתי משלמת 470 ש"ח לארוחה בכתית מדי חודש – אם היה לי תקציב – התשובה היא fuck yeah).

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s