לא כל מנה היא ביקורת \ עידן

ביקורת על אוכל זה לא דבר קשה, כל אחד יכול לכתוב ביקורת. באמת שאין שום סוד לזה. אתה יכול להיות שחקן כדורגל או או סטודנט למדעי המחשב ועדיין לתת ביקורות על אוכל. השאלה האמיתית היא האם אנשים ירצו לקרוא את הדברים שאתה כותב. פה, כמו שהפתגם אומר, קבור הכלב. התשובה היא אף פעם לא חד משמעית ובסופו של דבר תלויה מאד באיכות, בסגנון, בטעם ובהאם אתה מביא משהו חדש לשולחן.

זה אותו הדבר עם אוכל.

בשבוע האחרון אורנית ואני ביקרנו בשתי מסעדות שחשבתי שלא מצריכות ביקורת. לא מצריכות ביקורת בעיקר כי שתיהן מוסדות מבוססים וכי הן נמצאות שנים על הקרקע. האחת היא "עדנה" ברמת השרון והשניה היא "ביירן" בתל אביב. מכאן יצאה השאלה "אז מה כבר יש לבקר שם?". אם אתה מגיע מרמת השרון אין סיכוי שלא שמעת על עדנה ואם אתה גר במרכז תל אביב אין סיכוי שלא שמעת על ביירן. ההבדל הגדול הוא שבשני המקרים התלווה אלינו צביקה, אבא של אורנית, וזה כבר שפך אור אחר על הדברים.

אז בפעמים קודמות פירטתי על אבא שלי, אולי עכשיו הגיע הזמן שאפרט קצת על אבא של אורנית. בקצרה, אבא של אורנית הוא בדיוק-אותו-דבר כמו אבא שלי, רק הפוך ב-180 מעלות. אם את אבא שלי אי אפשר להוציא למסעדה, גם לא בכוח, אז אבא של אורנית מחכה רק להזדמנות לצאת לבלות. תיקון, הוא לא מחכה. הוא כבר הזמין מקומות לשבוע הבא. חוץ מזה אבל, הם בדיוק אותו דבר. לשניהם רשימת דרישות כאורך הגלות, את שניהם אי אפשר לרצות ושניהם מאד מבדרים כשהם לא מרוצים ממשהו.  

בופה הבראנץ' של מסעדת עדנה

אז כמו שאמרתי, יצא לנו לבלות מספר פעמים השבוע עם אבא של אורנית. וכמו עם אבא שלי, הדרך הכי טובה לרצות אדם שקשה לרצותו היא להתחיל ממקום מוכר. עדנה הוא מוסד שנמצא על הקרקע כבר 50 שנה והיה מן סוג של הימור בטוח עבור צביקה ואורנית. אותי המקום הרשים קצת פחות. אני לא אשקר, יש למקום קסם. נוסטלגיה נשפכת שם מכל פינה; מהנברשות, דרך השולחנות והכיסאות ועד לתפריט עצמו. זו גם הבעיה, כל התפריט נבנה איפשהו בשנות ה-70 ושכח להתחדש מאז.

נפגשנו כולנו לארוחת בוקר עם מזנון חופשי (65 שקלים לאדם) ובו מבחר גדול מאד של סלטים, גבינות, בשרים ועוגות. בעוד שהחברים מעמיסים את הצלחות, סרקתי במבט את המזנון וניסיתי להבין מה אנחנו מקבלים כאן. את צביקה כבר ניסינו לקחת פעם לארוחת בוקר ב-Blue Sky של מאיר אדוני במלון קרלטון והתוצאה הייתה קטסטרופה. גם שם היה מבחר גדול על השולחן, אבל איפשהו בין כל הנסיונות לחדש ולאתגר (ובנוסף לתווית מחיר כפולה כמעט של 120 שקלים לסועד) הם איבדו את הלקוח העיקרי שלהם. מן סוג של "הניתוח הצליח אך החולה מת". כאן המצב הוא בדיוק ההיפך – אין שום חידוש. מהדג המלוח ועד לעוגת הלייקך, כל הארוחה הזכירה לי ביקור בבית של סבתא. ההבדל היחיד הוא שסבתא לא הייתה שם, וששילמתי על משהו שאני יכול לאכול בבית. בקצה המזנון עמד אפילו סיר עם נקניקיות זוגלובק מחוממות. עבורי זה כבר היה צעד אחד רחוק מדי.

אבל כשהתיישבנו מסביב לשולחן ראיתי שהחברים מרוצים. המאפים תוצרת בית באמת היו טובים, שירות המלצרים היה אדיב ומהיר וסך הכל הארוחה הייתה מוצלחת. העליתי את נושא האוכל ודיברנו על כך שגם שניצל אפשר לעשות בצורה מעניינת. אורנית העלתה את הרעיון שפעם הבאה שנשב לאכול נקפוץ לביירן בתל אביב לשניצל עגל גרמני אמיתי וכולנו הסכמנו. לא הייתי מופתע במיוחד כשגיליתי למחרת בבוקר שהשולחן כבר הוזמן.

ביירן, כמו עדנה, תפסה לה זה מכבר שם במחוזותיה, ובהרבה פחות זמן. מצד שני, לתל אביב חוקים משלה אז אין מה להתפלא. ביירן בזמנו התהדרה ב"הבאת בשורת המטבח הגרמני לת"א", רק שמי שאוהב מטבח גרמני (ואני בהחלט נכלל בקטגוריה הזו) יודע שאין שם יותר מדי בשורה. כל מה שהיה להביא לארץ הגיע כנראה עוד בתקופת קום המדינה (שניצל כבר אמרנו?). ההבדל הגדול הוא שאת הלא-יותר-מדי שביירן עושה היא עושה טוב.

העניין הוא שאם באנו לביירן במחשבה שתחושת ההיכרות עם התפריט תבטיח לנו הצלחה עם אביה של אורנית, הטעות הייתה שלנו. עסקיננו כאן עם אדם שלא ייקנה בקלות. מרגע שהתיישבנו צביקה נע באי נוחות בכיסא, תרתי משמע. "למה המסעדה כל כך צרה?", "למה הכיסאות כל כך לא נוחים?"… כל השאלות שאתה בדרך כלל שואל את עצמך כשאתה מגיע למסעדה. ניסיתי להיזכר אם עדנה הציעו כיסאות נוחים יותר, אבל זה לא היה פרט שהצלחתי לדלות מהזיכרון. למזלנו, התחושה כן השתנתה עם הגעת האוכל.

אז מה היה לנו שם? למנה ראשונה אורנית לקחה פטה כבד לבן, אני הזמנתי את ההרינג הכבוש (כנראה שהראש באמת עדיין היה עסוק במנות מעדנה) וצביקה לקח את מרק האפונה. ההרינג הגיע עם פרוסות דקות של תפוחי גראני סמית' ושמנת חמוצה והשילוב החמוץ-מלוח-מתוק היה דרך נהדרת לפתוח את הארוחה.

לעיקריות הזמנתי ביג ביירן סוסיג'- שלוש נקניקיות עגל, אחת רגילה, אחת חריפה ואחת עם מילוי גבינה, על מצע פירה וכרוב (זאוארקראוט), ואורנית בדקה מנה שלא זכרתי שהייתה בתפריט בביקורינו הקודם, חזה עוף אוקטוברפסט – חזה עוף במרינדת עשבי תיבול עם תוספת תפוחי אדמה (לא, אין שום סיבה לקרוא לזה קרטופל. זה תפוח אדמה) בתנור וכרוב סגול. בתור אחד שיצא לו לטעום את ה-halbe Hähnchen של אוהלי הבירה באוקטוברפסט אני יכול להגיד שאין קשר ישיר בין שתי המנות, אבל בסוף הארוחה לא נשאר דבר על הצלחת אז כנראה שאין באמת על מה להתלונן.

הקינוחים בביירן. בקלוז אפ: אפל שטרודל, ברקע: קייזר-שמרן עם קצפת

את צביקה נדמה לי שהצלחנו לשכנע בטיב המסעדה רק עם הגעת הקינוח: זאכרטורט, טורט שוקולד ומשמש המלווה בכדור גלידה; וקייזרשמרן, מן סוג של לביבה אוסטרית מתוקה עם צימוקים ואגוזים שהולכת נהדר עם מנה גדולה של קצפת. השמות קצת מפוצצים, אבל המנות כנראה לחצו על הכפתורים הנכונים ובסופו של דבר כולם סיימו את הארוחה עם חיוך.

העניין הוא שהביקור, וההערות שצביקה העלה, גרמו לי לחשוב. מה בעצם גורם לנו ליהנות מביקור במסעדה? מה גורם למסעדה להיות טובה? את עדנה ביקרתי על המנות שהיא הציעה אבל את אותן מנות, בגרסה אחרת, מצאתי גם בביירן. מה שצביקה חיפש זה את אותו טעם מוכר שהוא זוכר מפעם (ואולי גם כיסא נוח) ונתן את הדין רק לאחר שמצא את מה שחיפש. אין באמת פסול במטבח אחד או במטבח אחר, זה הכל שאלה של מה אתה מחפש. הדגש המרכזי שלי היה על הביצוע ובשבילי זה מה שהכריע את הכף, אדם אחר יכול לשפוט את הדברים אחרת.

כמו שאני רואה את זה, כל אחד יכול להכין שניצל ופירה, כל אחד יכול להכין הרינג כבוש; התהליך לא קשה. השאלה היא מהו הביצוע הסופי. בסופו של דבר, מסעדה טובה נמדדת באיכות החומרים ובחידוש שהיא מביאה אל השולחן. בביירן קיבלתי את התחושה שיש חידוש, וגם רצף קונסיסטנטי של איכות המנות שלא מצאתי בעדנה. נכון, שתי המסעדות מוכרות. נכון, שתיהן כבר עברו כברת דרך וצברו לעצמן שם. אבל אם ביקרת במסעדה בינואר והיה מצוין, ואילו חצי שנה לאחר מכן השף התחלף והמנות דעכו, זה מעיד על משהו לא יציב. בביירן קיבלתי את הרושם שזה לא המצב ושהם יודעים מה הם עושים – אוכל גרמני, כמו שצריך, לא יותר. אם זה מה שאתם מחפשים, אני שמח לבשר שביירן עדיין יספקו את הסחורה. כל שנותר לומר הוא – Prost!

עדנה, טרומפלדור 3, רמת השרון

ביירן, פרישמן 22, תל אביב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s