ביקורת: דיאבלו \ עידן

שעת ערב ברעות ואנו עוברים דרך קשתות הקאנטרי קלאב המקומי. יש אולי זמן לסבב אחד אחרון במגרש לפני שסוגרים את היום, אבל אורנית ואני לבושים יפה מדי בשביל זה. הפעם באנו לבקר את מסעדת דיאבלו.

דיאבלו, שהחלה את דרכה לפני כעשור כמסעדת טאפאס, שינתה והוסיפה מנות עם השנים וכיום, מעבר להמבורגר ולקריספי סינטה, מציעה גם מנות קצת יותר מפונפנות דוגמת מדליוני פילה וריזוטו פירות ים. מצד אחד, זה אומר שיש כאן מגוון רחב; מצד שני זה אומר שהמסעדה מנסה להתהדר בשני כובעים שונים – דיינר אמריקאי ורסטו-בר תל-אביבי. אנו שמנו לעצמנו מטרה לבדוק האם שני הכובעים הולמים אותה באותה מידה.

אל דיאבלו הגענו ביום רביעי בערב ומשמעות הדבר שהייתה לנו את האפשרות להזמין מתפריט "רביעי ב-89". כפי שהשם מרמז, מדובר במנה ראשונה, עיקרית וקינוח במחיר כולל של 89 שקלים. בנוסף, רק כדי להוסיף לדיל משתלם גם כך, תפריט יום רביעי כולל גם מספר מנות שלא נמצאות בתפריט הרגיל. בזמן שאורנית ואני מזמינים קוקטיילים לפתיחת הארוחה, כדי לבחון את הנושא (ואת המסעדה) לעומק, החלטנו שהפעם כדאי לפצל כוחות. אורנית הייתה אמונה על בחינת המנות ה"עיליות" בתפריט בעוד שאני החלטתי לבחון את איכות המסעדה כדיינר.  

דיאבלו פטה כבד.jpg
פטה כבד וריבת בצל על מצע קדאיף

למנה ראשונה, אורנית לקחה פטה כבד עם ריבת בצל ואני סלט עגבניות "עצבני" עם פלפל חריף, בצל סגול וכוסברה. בנוסף, קיבלנו מהמטבח גם "סלט עשבים" שכלל תערובת עשבי תיבול וחמוציות בצלחת מכובדת. הפטה הגיע בצילחות מעניין עם פיסת קווי לא כל כך קשורה מעל, אך היה בעל טעם מוצלח ביותר וטקסטורה טובה. גם הסלט "העצבני" התגלה כהצלחה. לא משהו מיוחד ושובר שגרה, אלא פשוט סלט עגבניות עם חריפות עדינה שעושה את העבודה אותה הגיע לעשות.

דיאבלו סלט עצבני
ראשונות: סלט עצבני וסלט עשבי תיבול

לעיקרית הזמנתי המבורגר "לוציפר", 220 גר' בקר עם פטריות, בצל מטוגן, חמאת בוטנים, ירקות וצ'יפס, ואורנית נדדה קצת מחוץ לתפריט "רביעי ב-89" בשביל להזמין ריזוטו פירות ים, שהגיע עם שרימפס, מולים וקלמרי בציר סרטנים ושמנת. כיאה למנה המכילה פירות ים הריזוטו מתומחר יחסית גבוה בתפריט (82 ש"ח). עם מחיר כזה, וכשלעומתו עומדת האפשרות לארוחה מלאה במחיר כמעט זהה, שאלתי את עצמי עד כמה המנה באמת מוזמנת במסעדה. עם הגעת המנות קיבלנו סוג של תשובה לשאלה זו. צלחת ההמבורגר שקיבלתי הייתה נדיבה ומכובדת, עם כמות גדולה של צ'יפס וערימה נאה של פטריות ובצל מטוגן על גבי הלחמניה. טעם ההמבורגר עצמו לא איכזב גם הוא והוכיח שההימור שלי לגבי נקודת החוזק של המטבח הייתה נכונה. הריזוטו לעומת זאת היה שנוי במחלוקת. הקלמרי והמולים, מרכיבים שקל מאד להרוס במנה, יצאו דווקא טוב, אבל עשיית יתר של הריזוטו היא שהפילה את התוצאה הסופית. הימור שלי הוא שהמנה עברה תחת ידיו של טבח שיודע לאמוד נכון עשיית בשר אך מורגל פחות בהתעסקות בריזוטו. למרות ששתי המנות לא מביישות מבחינת כמות, היה ברור היכן נמצא הדיל הטוב יותר.

צלחת מכובדת שכמעט נופלת מהשולחן עם הרבה המבורגר לוציפר
המבורגר לוציפר וצ'יפס, מונחים על גבי צלחת שכמעט וחורגת מאזור השולחן

לקינוח בחרנו בקראמבל תפוחים שהיה אפוף בריחות של תפוחים, קינמון וצימוקים, והגיע בליווי כדור גלידת וניל. קיבלנו מהמטבח גם עוגת גבינה ניו יורקית, עם מעטה פירות יער וקצפת. על הקרמבל היה לנו להגיד רק דברים טובים – הוא היה חם ומנחם כפי שקראמבל צריך להיות. הפירורים היו פריכים וטובים והאיזון הכללי של המנה היה מוצלח (רק לא הבנתי מדוע היה צורך בצלוחית מייפל לצד המנה). עוגת הגבינה גם היא הייתה טובה ואורנית אף ציינה אותה בחיוב ביחס לעוגות גבינה אחרות שטעמנו במקומות מפונפנים יותר (טוטו, למשל); בהחלט לא ביישה את המקום.

דיאבלו קינוחים
צלחות קינוחים בדיאבלו

כאן אנו מגיעים בעצם לאקורד הסיום. אם עלי לאמוד את דיאבלו כדיינר אמריקאי / מקומי, המקום בהחלט מקבל מחמאות; אם עליי לבחון אותו כרסטו-בר, הדין לא זהה. במהלך הערב לדוגמה הזמנו זוג קוקטיילים. אני הזמנתי Old Fashioned (פשוט כי הפתיע אותי שהוא בתפריט) ואורנית הזמינה קוקטייל ירקרק עם קיווי וסאוור. הקוקטייל של אורנית היה נחמד מאוד, תוסס ועוצמתי, בעוד שהקוקטייל שלי היה… פחות טוב. אם להסתמך על הטעם בלבד, נראה לי שהוא נעשה על בסיס Grants. בסיבוב הראשון שלו הוא היה חלש מדי, לאחר חיזוק מצד הברמן היה לו אך ורק טעם של Grants. אני לא חושב שמישהו מגיע למסעדה כדי לשבת על כסאות הבר (שראו ימים יפים יותר) ולהוריד קוקטיילים כבדים כמו זה. זו לא רוח המקום ואני חושב שאיש לא היה אומר דבר אם הוא לא היה מופיע בתפריט. הכללתו מזמינה השוואה ורמת ביצוע מסוים ולא בטוח שזה הכיוון הנכון ללכת בו. לעומת הקוקטיילים, קיבלנו מהבר טעימת וודקה נענע תוצרת בית שהייתה מצויינת והזכירה לנו את תיבול הוודקה שנעשה בדה-לוקאל. אורנית ואני הרגשנו שפה נמצא הבידול.

הבידול בדיאבלו הוא במה שהם יודעים לעשות טוב. נראה שהם מנסים לפנות לקהל רחב, אולי אפילו רחב מדי, אבל לא נראה לי שניתן לרצות את כולם. כדי להיות דיינר אמריקאי מצליח, צריך להכין מנות מסוימות בהצלחה, בעוד ש-Fine Dining דורש סט יכולות אחר לחלוטין. אני בלב שלם הייתי ממליץ לקפוץ למסעדה לדיל ערב באמצע השבוע, אני לא חושב שצריך יותר מזה.

**הכותב היה אורח במסעדה**

דיאבלו, הדרים 1, מכבים רעות (פארק המים רעות)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s