ביקורת: העסקית של המזללה \ אורנית

**עדכון: המסעדה נסגרה**

נתחיל בעובדה ידועה מראש: מאיר אדוני יודע להכין אוכל טוב וטעים ששובה את העין. כל השאר מבחינתי הוא תפאורה. לעיתים היא נדרשת ולעיתים היא מיותרת. הלחם עדיין קראנצ'י, רך וסופג בגאווה כל מטבל שיונח לצדו. המטבלים (במיוחד איולי הפלפלים) עדיין חלומיים. חומרי הגלם טובים, המלצרים נחמדים ושירותיים, אבל הדבר הכי חשוב הוא שהכל עומד בציפיות, מבחינתי לפחות, והייתי רוצה להאמין שיש לי דרישות קולינריות גבוהות. כמו בכל מקום כמעט, יש דברים לשיפור. המזללה היא עדיין האחות הקטנה והפרועה של כתית, אבל תפריט העסקית של המזללה הוא יופי של Value for Money עבור כל מי שאוהב את האוכל שלו מעט יותר יצירתי ומהודק, כיאה למאיר אדוני.

תפריט העסקית של המזללה מוגש בשני אופנים: מזללה "אקספרס" המציעה אפשרויות של שלוש מנות בתוספת ללחם האלמותי, במחיר של 63 ש"ח בלבד (תוספת של 19 ש"ח לכל מאזט). האופציה השנייה קצת יותר מגוונת, מאפשר לבחור בין שלושה מאזטים לראשונות, כוללת את הלחם ונותנת אפשרויות רבות לעיקרית במחיר המנה העיקרית (בין 85 ש"ח ל- 147 ש"ח). הקינוחים מוגשים במחיר קבוע של 40 ש"ח ואפשר אפילו לגוון עם קוקטייל היום או כוס יין ב- 27 ש"ח.

לחם הבית ומזרח תיכון לראשונות
לחם הבית ומזרח תיכון לראשונות

עד כאן עובדות ידועות בשטח. מעתה החלק הסובייקטיבי. למזללה הגענו בצהרי חול המועד, לעסקית צהריים שגרמה לי לרצות תנומה עזה אחריה. זה ממש לא מפתיע כיוון שהלחם כל כך טעים שקשה להפסיק לאכול אותו והמנות העיקריות גדולות בכמות ומשביעות. לראשונות הזמנו שנינו את "מזרח תיכון" – לבנה כבשים, עדשים שחורות, בצל ירוק, ויניגרט חציל, סומק, טחינה הר ברכה ועשבים ירוקים. אכן נכחו לבנה ועדשים שחורות במנה, ואכן היו הרבה עשבים ירוקים (פטרוזיליה ונענע טריים) אך הויניגרט חציל היה חסר בנוכחותו והמנה בכלל הרגישה לי כמו מנה ראשונה טובה, אבל לא טובה *מספיק* ביחס לציפיות שלי ממאיר אדוני. היא אכן הייתה בגודלו של "מאזט", קטנה ונותנת טעם של עוד.

פילה של אביב
פילה של אביב

לאחר כיסוח שני סבבי לחם, וניגוב שאריות הלבנה שנותרה בצלחת, הגיעו אלינו העיקריות. אני הזמנתי "פילה של אביב" – פילה בקר, קרם תאנים ואספרסו, בליני ממולא בקרם כבד, אגוזי לוז, בצל שאלוט מקורמל, רוטב דמי גלאס מצומצם ודובדבן אמרנה לסיום. זו הייתה מנה יפה, מכובדת, עם טעמים עזים של מתיקות. מי שלא אוהב מתוק כנראה שייחרד מהמנה הזאת, אבל עבורי היא הייתה מושלמת. מבחינתי דווקא התוספות היו ה"דובדבן" שבקצפת – קרם כבד נימוח וטעים ובצלצלי שאלוט מקורמלים בצדדים שנשנשתי בביס אחד. סך הכל, לא היו תלונות בגזרה והמנה חוסלה עד תום. נותר לי מקום בבטן כדי לטעום את העסקית השנייה שלנו – "ביף אסיאתי" – סקלופיני עגל, אטריות יפניות, אצות היג'קי, פטריות שיאטקי, בצל ירוק, חסה מעושנת, בוטנים, רוטב צדפות עם דבש וקרם פרש. הולם לאדוני להכין מנה עם כל כך הרבה מרכיבים ולא הרבה שפים יכולים לגרום להם להסתדר בהרמוניה טובה כל כך. הסקלופיני היה רך ועם טעם מעושן נעים בפה, האטריות חלקלקות ורכות, האצות היו לעיסות והוסיפו מרקם מעניין ורוטב הצדפות הרגיש לי כמו קרם קוקוס מתקתק שהחליק לי בגרון. נכון, שתי המנות היו מהמנות היקרות יותר בתפריט העסקית (147 ו- 137 ש"ח בהתאמה) אך לדעתי לחלוטין שוות את זה.

ביף אסיאתי
ביף אסיאתי

נשאר לנו בדיוק מספיק מקום בבטן (כי תמיד שומרים מקום לקינוח) בשביל "מזרח תיכון חדש" – מנה שעברה ייבוא ישיר מכתית למזללה. על הנייר היא נשמעת מוזרה וספקנית, אך במציאות היא מדהימה, צבעונית וחיה. היא כללה קרם סולת ובהרט, קרמבל יוגורט, קומפוט תותים, סורבה תפוזי דם, זעתר, שמן זית, אבקת יוגורט ובזיליקום תאילנדי. קשה לי לתאר מנה שכזאת במילים, כי כמו בכל המנות הטובות, ישנם מיליון טעמים שהתפוצצו לי בפה בו זמנית. היא הייתה נהדרת ובעיקר מפתיעה. לצדה הגיע קינוח נוסף שנותר גלמוד (כי הוא לא באמת היה יכול להתמודד מול מזרח התיכון החדש) – "אמוציות מתוקות" עם אקלרי פיסטוק, קרם שוקולד וקרמל, אגוזי לוז והל וקציפת שוקולד מריר. הוא היה יותר מדי שוקולדי ולחלוטין סתר את הטעם שעבר על הלשון שלנו זה עתה מהקינוח הקודם. מסיבה זו הוא הוחזר בבושת פנים למטבח ולא נאכל. מסתבר שגם דברים כאלה קורים לפעמים…

מימין: אמוציות מתוקות, משמאל: מזרח תיכון חדש
מימין: אמוציות מתוקות, משמאל: מזרח תיכון חדש

התגלגלנו לחמסין שבחוץ שמנמנים וטובי לב, וחשבתי לעצמי כמה, מצד אחד, הייתי רוצה לעבוד בתל אביב כדי לזלול עסקיות שכאלה כל יום, ומצד שני, כמה מזל שאני לא, כיוון שבוודאות הייתי עולה 5 קילו מכל הסיפור הזה. העסקית של המזללה לא מאכזבת בשום צורה והיא מומלצת בחום לכל מי שמבין באוכל ומוכן לשלם עליו מעט יותר מעסקית סטנדרטית. האמינו לי, זה יהיה שווה את זה.

המזללה, נחלת בנימין 57, תל אביב

3 תגובות הוסיפו את שלכם

  1. גל פרל הגיב:

    נשמע שכדאי שאוכל שם גם.

    אהבתי

    1. Ornit הגיב:

      אם לא היית עדיין, אז כן, בהחלט 🙂
      (ותקרא לנו גם!)

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s