ביקורת: טלביה \ עידן

חברים הזמינו את אורנית ואותי לביקור קולינרי בירושלים. היו הרבה חלקים לביקור, על חלקם אורנית תספר בפעם הבאה, אבל גולת הכותרת הייתה אמורה להיות ישיבה לארוחת צהריים משותפת בטלביה, נספח נוסף למשפחת מחניודה בעיר הקודש, שטרם יצא לי לבקר. כשהנושא עלה בשיחה, זה סומן כעוול שעלי לתקן במהירות. חג האביב הוא גם ככה זמן טוב לעלות לירושלים, אז למה לא.

טלביה, מסעדה צרפתית ובר יין, שוכנת למרגלות תיאטרון ירושלים ולא נראית מרשימה במיוחד מבחוץ. משנכנסים מגלים מסעדה צרה וארוכה שהופכת אפלולית יותר ככל שמעמיקים. ערימות של בקבוקי יין שונים בשתי קצוות המסעדה (כן, כשמשתמשים בחלק מגרם המדרגות לאיחסון ותצוגה של בקבוקים זה לא "מבחר", זו "ערימה") עוזרים להבין טוב טוב שאם כבר הגעתם עד כאן – הגעתם לשתות. לנו אין חיבה מיוחדת ליין, לחברים שהביאו אותנו לכאן כן. אבל הכל בסדר, אחרי הסתייגות קצרה מצד אורנית והסבר מצידי שאולי קצת מוקדם ביום בשביל לשתות יין, הזמנו בקבוק שבלי. טוב, עכשיו נשאר לעבור לאוכל.

מבחינת אוכל, הוחלט שנחליף את רעיון הארוחה המסודרת בחלוקה הדדית של מנות ראשונות. למרכז השולחן הוזמנו קוקטייל שרימפס עם רבעיית שרימפס קריספי בטמפורה ומטבל אבוקדו (28 ש"ח), צלחת סלקים, מסקרפונה כמהין ואספרגוס (36 ש"ח), טרטר דג בליווי קרם אפונים, אבוקדו וטוביקו (36 ש"ח), מחבת פולנטה בתוספת ראגו פטריות, אספרגוס וכמהין (36 ש"ח), דג כבוש עם הדרים אגוזים ועשבי תיבול (38 ש"ח) וצלחת (מגש) גבינות עם גאודה ברי ורוקפור (66 ש"ח). כמחווה של רצון טוב המטבח הוסיף לנו לרשימה הארוכה גם סלט עגבניות שהגיע עם מוצרלה, זיתים שחורים, זעתר, בזיליקום, אורגנו ובצל (40 ש"ח).

קולאז' מנות ראשונות

לפני שאתחיל לבקר ארוחה שסך הכל הייתה מוצלחת, אגיד שתמחור המנות בתפריט די אחיד ומתאים לכל כיס, אך גודל המנה המתקבלת משתנה וזה לפעמים מפתיע. טרטר הדג, מנה שהייתה פוטוגנית ביותר ובעלת טעם חמצמץ-ספייסי נעים לחך, הייתה קטנה מדי לטעמי. כשהיא נחלקה בין ארבעה סועדים לא נותר יותר מכמות מזלג לאדם כדי לטעום ממנה. מנת הפולנטה, המנה שזכתה לכמות התשבוחות הגדולה ביותר מיושבי השולחן, הייתה גם היא מעט רזה. המרקם היה נכון וטעם הפטריות היה מורגש, אך ממנה שנהנית ממרכיב עיקרי יחסית זול ציפיתי למעט יותר בצלחת (זה הכמהין, אני מאשים את הכמהין). אבל שוב, אפשר לקחת את כל ההערות האלו, לשים אותם בצד וליהנות מהארוחה כמו שהיא; והארוחה אכן הייתה מהנה.

צלחת גבינות

ההפתעה המוצלחת מבחינתי הייתה צלחת הגבינות. אורנית נהנתה במיוחד מהגאודה, אני השתלטתי יותר על הרוקפור, אך בצורה כללית היה מדובר במנה פשוטה יחסית עם מרכיבים טובים שעשתה את העבודה. היה שם שילוב של פירות חתוכים, ריבות תוצרת בית וחמוציות עם תוספת מלח שנתנו קיק היסטרי למנה. בין הגבינות היו מפוזרים גם שברי אגוזי מלך מומלחים שנראה שרק אני התייחסתי אליהם ואת הסוד שמחתי לשמור לעצמי. בסה"כ, מנה גדולה ויפה המתאימה לחלוקה בין כמה סועדים רעבים. הפתעה נוספת הייתה מנת סלט העגביות. בתפריט היא לא נראיתה מלהיבה במיוחד אך הפתיעה עם טעם טוב, כמות נדיבה של כדורי מוצרלה שמנים ויפים וערימה גדולה של עלים ועגבניות שרי חתוכות לנעוץ בהם שיניים.

לקינוח (כי חייבים קינוח), הזמנו עוגת גבינה בצנצנת (28 ש"ח) וטארט פירות עם אגסים ושקדים (38 ש"ח) שהיה מוצלח מאוד. גם כאן המטבח החליט לצ'פר אותנו והוסיף לנו לחגיגה באבא רום, סברינה הפוכה ספוגה ברום. אני אהבתי את המנה אבל אורנית טענה שהרום הפך את המנה למרה מדי לטעמה. כך או כך, בין שבע מנות ראשונות ושלושה קינוחים, גם ללא מנה עיקרית, יצאנו מהמסעדה יותר משבעים. החשבון הסתכם בסופו של דבר ב-529 ש"ח, שבחלוקה לארבעה סועדים הוא מחיר לא רע בכלל.

מימין לשמאל: עוגת גבינה, באבא רום וטארט פירות

כן הייתי ממליץ על ביקור בטלביה אבל ההמלצה מגיעה עם הערה קטנה. במקור הוצע שנבקר את המסעדה לארוחת ערב ולא צהריים. מה לעשות אבל, לכל אחד מאיתנו האילוצים שלו והפשרה נמצאה בסוף בביקור סוף שבוע לאור יום. לאחר שביקרתי בטלביה אני מבין טוב יותר מדוע נעשתה הדחיפה לכיוון שעות הערב. המסעדה היא מאורת שתיה ואם אתם חובבי יין תוכלו להוציא מהביקור הרבה יותר ממה שאורנית ואני הוצאנו ממנו. המטבח במקום נהדר ויש לו הרבה מה להציע, עכשיו נשאר רק לחזור בשביל לבדוק מה הבר יודע לספק.

טלביה, רחוב שופן 5, פינת מרכוס 20. מתחת לתיאטרון ירושלים