ביקורת: חוות צוק המעדנייה \ אורנית

בגדול, יש 'בעיה' מסוימת עם להיות פודי והיא שאתה הופך להיות בררן באוכל. ברגע שהתרגלת לאכול בראנץ' בבופה (כדוגמת "האחים", "עדנה" או "סילו" בחולון) אתה מגלה שקשה לחזור אחורה לתפריט בוקר עם מנות קבועות. ובכל זאת, יש מסעדות שמצליחות להתגבר על הבעיה הזאת. "חוות צוק" אינה אחת מהן. את "חוות צוק המעדנייה" זכרתי דווקא לטובה. לא זכרתי מי בדיוק המליץ לי על המקום, אבל כשאבא הציע שנשב לאכול בבוקר יום שישי, ויתרנו מטעמי מרחק על בראנץ' באביחיל וחשבנו שיהיה נחמד יותר לנסוע לרמת אביב מאשר להיתקע בפקקים בתוך תל אביב עצמה. ואוהו, כמה שטעינו.

"חוות צוק המעדניה" היא בית קפה שכונתי בפאתי שכונת רמת אביב בואך שיכון ל' אשר מציע ארוחות בוקר לתושבי השכונה המנומנמת. בנוסף, המקום הוא גם מעדניה של בשרים, גבינות, מטבלים, יינות ועוד. עידן ואני הזמנו "חגיגה של בוקר" שכוללת 4 ביצים לרצוננו, מבחר גבינות, ממרחים טריים, סלט ירקות, לחם, שתי כוסיות מוזלי, מיני מאפה, מיץ וקפה. אבא הלך על ארוחת "בוקר קלאסית" שמאוד דמתה לשלנו אך הייתה מצומצמת יותר, וכללה ביצים, סלט ירקות, גבינה לבנה, ממרחים, ריבה, סלט טונה, לחם וקפה או מיץ.

ארוחת בוקר לשניים
ארוחת בוקר לשניים

נתחיל בדברים הטובים, שבהחלט ישנם: תוצרת המעדנייה (רובה לפחות) די מוצלחת. אינני סובלת סלט טונה, אך סלט הטונה של המעדנייה היה נחמד מאוד (יודעי דבר יספרו לכם שזה עניין די רציני מבחינתי). הריבה הייתה ריבת חבושים נהדרת ומיוחדת (חבל שכללה כל כך הרבה גרעינים), והמיני מאפה עוגת שמרים שוקולד שהגיע לצד השתייה החמה היה קראנצ'י ומושחת במידה. לא הייתי מתנגדת לביס נוסף.

לדאבוני, שאר הארוחה הייתה פחות מוצלחת. סלסלת הלחם כללה לחם מחמצת פשוט, ללא בחירה. כשהיינו בסיום הארוחה, אבא לחץ בכל זאת לקבל לחם מסוג אחר והצלחנו לשים ידנו על חלה מתוקה. היא הייתה רכה ונימוחה וחבל שלא הגיעה קודם. הממרחים ה"מיוחדים" (ממרח זיתים, ממרח פיקל לימוני) לא היו לטעמי או לטעמו של אבא (אבל זו דעה אישית) והגבינות היו פשוטות מדי (גבינת שמנת, גבינת לבנה וגבינת פטה). היה כאן מקום לגיוון, ובהחלט היה פוטנציאל שלא בא לידי מימוש.

האם הביצים היו בסדר? כן, אבל אף מסעדה לא צריכה לקבל צל"ש על הכנת ביצי עין כמו שצריך. להיפך; הסוד טמון בגיוון במרכיבים שמסביב. בארוחת הבוקר של "חוות צוק" אמנם תקבלו שתייה קרה וקפה, ואמנם מיץ התפוזים סחוט במקום (לפחות זה) אך השוקו מוכן מאבקה, הסלט די משמים ובאופן כללי ישנה הרגשה של חוסר מאמץ, אולי כי פשוט אנחנו לא קהל היעד של המקום.

כדי לקבל את זוג המוזלי בתפריט היינו צריכים להתחנן למלצר, ועברנו אולי 3 מלצרים עד שנאמר לנו כי הם בכוונה ממתינים לסיום הארוחה כדי להגיש את המתוק. אין לי בעיה עם זה, רק היה נחמד אם היו אומרים לי זאת מראש. ובכלל, למה לא לתת לסועד לבחור מתי לאכול את המוזלי שלו?

אקורד סיום רועם הגיע בדוגמת חשבון עם חיוב שלא לצורך על השתייה החמה שצרכנו, כאילו מישהו עושה לנו "דווקא". הוא הוחלף בזריזות ע"י המלצרים, אבל הטעם המר נשאר. השירות באופן כללי היה קצת איטי ומהוסס, ולא זריז ושירותי כפי שציפיתי שיהיה.

ההרגשה הכללית שלי בחוות צוק היא של מסעדה פלצנית ומתיימרת שמנסה להיות משהו שהיא לא. קהל היעד שלה הוא לא חובבי אוכל, אלא אמהות עם עגלות תינוק שגרות בסביבת רמת אביב, וסבתות עם נכדים שקפצו לשחק בגינה ועל הדרך התחשק להן כוס קפה. הן ממילא קהל שבוי ואם הן מעדיפות שלא לצאת מגבולות השכונה, "חוות צוק" היא אופציה לא רעה עבורן. האם יש סיבה להגיע לשם במיוחד? התשובה היא לא, אבל אולי שווה לבקר במעדנייה ולקנות סלטים וממרחים במשקל הביתה.

חוות צוק המעדנייה, משה פרלוק 5, רמת אביב החדשה

(התמונה הראשית בחסות אבנר ארז מהבלוג "מעבד מזון")

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s