ביקורת: אגתה \ אורנית

אגתה היא לא מסעדה, היא מעדנייה. אם נרצה לדייק, נגיד שזו לא סתם מעדנייה, אלא כזאת שקהל היעד שלה הוא השמנא והסלתא של הארץ. ובכל זאת, כשמתעמקים במחירים של המוצרים, מגלים שהם סבירים בהחלט ביחס לתמורה. להבדיל ממעדניות אחרות, אגתה מציעה תפריט אוכל ומספר מועט של שולחנות למי שמעוניין לטעום את מוצריה. הרעיון הוא לגרום לכם להשתכנע לקנות את מה שטעמתם סביב השולחן במעדנייה עצמה. אני חייבת לומר שאני בסדר עם זה.

התפריט מחולק למספר מקטעים: "מאזטים" שיותר מתאימים למי שמעוניין רק לדגום בקטנה את המעדנייה, "סלטים" שכוללים ירקות בשילוב הפתעות מרחבי החנות (גבינות מיוחדות, עגבניות לחות, ארטישוק צלוי), מנות מבוססות חומרי גלם (סלמון מעושן עם קרם פרש, פרושוטו עם מלון, פרושוטו עם מוצרלה), מנות "הדגל" (פטה כבד אווז, קפרזה, בורטה עם עגבניות שרי) וכן פלטות גבינות ונקניקים.

השם "אגתה" לא נבחר במקרה והוא שם כדי להביא עמו איזה ניחוח אירופאי. המקום תוכנן בקפידה על מנת ליצור חווית קניה שמזכירה את זו שאנו חווים בביקורים בבתי הכלבו הגדולים בפריז, מילאנו וברלין (מי אמר KaDaVe ולא קיבל?). המקום פרוס על שטח של 220 מ"ר והעיצוב היוקרתי (נתון לוויכוח, אבל בטוח יוקרתי למעדניה) שם דגש על צבעי זהב ושחור; השולחנות והמפיות שחורים, הסכו"ם הכבד בצבע זהב. זה אולי מרגיש מעט נובורישי בהתחלה, אבל אני אישית חושבת שהכל חלק מהחוויה.

לפתיחה הזמנו זוג קוקטיילים נחמדים: קיר רויאל (עם דובדבני אמרנה בתחתית) ואפרול שפריץ. האמת היא שאת האפרול המריר לא הערכתי אף פעם, עד שביקרתי באיטליה. החבר'ה האיטלקים יודעים ליהנות מהמשקה הזה בכל שעה של היום: אם זה בבראנץ' ארוחת הבוקר, בארוחת הצהריים או בשעת ערב מוקדמת. גיליתי שבאיזון טוב, המריר והמתוק של הקוקטייל משתלבים יחד נהדר (בניגוד למקרים שהמשקה פשוט מר מדי). כקוקטיילים, אין שום דבר מיוחד באפרול שפריץ וקיר רויאל, הם קלים להכנה וכל בר שני בארץ יכול להגיש אותם. אבל בעוד ברים רבים מפשלים בהכנתם (ראו מקרה האפרול המריר) באגתה הם היו עשויים כהלכה.

קיר רויאל ואפרול שפריץ
קיר רויאל ואפרול שפריץ

כמה דקות לאחר מכן, הגיעו לשולחננו מספר מנות, שעוד לפני שנטעמו כבר נאמר לזכותן שהיו יפות ויזואלית. היה שם לחם עם חמאה צרפתית צהובה (13 ₪); קרוטון עיזים צרפתי אפוי על מצע קרפצ'יו סלק (23 ₪); שלוש ברוסקטות עם תוספות שונות (עגבניות מיובשות וארטישוק אה לה רומנה, עגבנייה צלויה ובזיליקום, וגבינת עיזים ופרוסת תאנה; 33 ₪); מנת "פרושוטו מוצרלה" שהגיעה, כמו בשם, עם כדורי מוצרלה די בופאלו, פרושוטו די פארמה ועלי ארוגולה (56 ₪); ופטה כבד אווז עם צ'אטני בצל ותבלינים, ריבת חבושים וטוסטונים (75 ₪).

הלחם היה לוהט והחמאה נימוחה, הברוסקטות היו נהדרות, הקרוטון היה נפלא ומיוחד (גם אם קרפצ'ו הסלק היה… פחות חביב עליי), הפרושוטו היה טעים ונעים, אך האמת היא שהציפיות שלי היו דווקא כלפי הפטה כבד אווז. מבחינת כל מה שעיטר את הצלחת, מדובר היה במרכיבים מאוד טובים (הצ'אטני בצל היה מעולה, המרמלדת חבושים הייתה מתוקה וממכרת) אבל פטה הכבד עצמו היה רק "נחמד", וביחס למחיר של 75 ₪ למנה, אני חושבת שמדובר בתמחור מעט גבוה מדי.

מטעמים מבית היוצר של אגתה
מטעמים מבית היוצר של אגתה

סיכמנו את הארוחה עם תה אנגלי, אספרסו ארוך וזוג עוגיות Gavottes שהגיעו לצד השתייה החמה (מעין עוגיות קרפ פריכות מצרפת מצופות שוקולד מריר); הן היו כל כך טעימות ליד הקפה, שטריק המעדנייה עבד והחלטנו לקנות גם חבילה הביתה (היא חוסלה תוך יום וחצי). אחרי שקמנו לחפש את חבילת העוגיות, החלטנו גם להוסיף לרשימה מספר גבינות מהמבחר בחנות. אחרי שניסינו אותן בבית, אני יכולה לומר כי מדובר באלטרנטיבה מצוינת לגבינות מיובאות אחרות באזור (שוק צפון / שרונה מרקט) ובמחיר הוגן בהחלט.

לסיכום נגיד שלאגתה כדאי להגיע כאשר אתם שבעים אבל לא יותר מדי. לא חייבים לשבת ולאכול, אבל כן צריך לטייל מול המקררים העצומים ולטעום בנחת את הגבינות והנקניקים שהמקום מציע. לדעתי כפודית, זו חוויה כיפית כשלעצמה.

**הכותבת הייתה אורחת במסעדה**

אגתה, ראול ולנברג 24, מגדלי זיו, רמת החייל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s