ביקורת: המרתף של רוזנר \ עידן

ברוב המקרים אורנית ואני מספרים כאן על מסעדות שבהן אכלנו. לפעמים אבל יש יוצאים מן הכלל. זה קרה לנו כשעברנו דרך חוות קורנמל בדרום, זה קרה לנו כשגילינו את הסוכריות תוצרת בית של LOL&POP, וזה קרה לנו שוב כשהגענו למרתף של רוזנר – יבואן, יצרן ומשווק אלכוהול המנוהל על ידי יניב רוזנר, דור שלישי במשפחה שמתחזקת עסק שקיים מזה 60 שנה.

במקור הגענו למרתף של רוזנר לטעימות יין. אורנית ואני לא מביני יין גדולים, אבל יש לי כבוד לאלו שכן. לדעת מה אתה רוצה ואוהב זה עניין של נסיון וטעייה, ואם יש לך את השפה לתאר זאת מה טוב. רוב ישראל שותה 'אדום'; אני כבר הבנתי שאורנית לא אוהבת 'אדום'. בעוד מספר חודשים אורנית ואני נעמוד מתחת לחופה ואצטרך לקדש אותה בטקס שבין השאר כולל יין. כשאורנית העלתה את הרעיון שנלך לטעימות יין חשבתי שזו הזדמנות טובה לקבל חוות דעת מקצועית על מה היא בכל זאת אוהבת. בסופו של דבר קיבלנו קצת יותר מזה.

במקום לא מרשים במיוחד, באזור התעשייה של כפר סבא, נמצא לו מה שבשנות ה-50 עוד תפקד כמפעל לסודה והוא העסק המשפחתי של משפחת רוזנר. המקום מחזיק אוסף של יותר מ-8000 יינות שונים ו-400 סוגי בירה, אך האוצר האמיתי הוא דווקא יניב רוזנר עצמו שיכול לספר את הסיפור של כל יין וכל יקב מתחילתו ועד סופו. את הסיור שלנו התחלנו עם גוורצטרמינר, יין לבן מכרמי רמת הגולן של יקב גבעות, המשכנו עם "מדבר", יין מענבי פטיט סירה הגדלים במדבר באזור מצפה רמון, וטעמנו גם מיינות יקב דדה (Dadah) ממורדות הכרמל, המייצר יין מרוקאי לפי המתכונים של סבתא דדה ממרקש, היינית הראשונה של היקב.

יין גוורץ מיקב גבעות
יין גוורצטרמינר מיקב גבעות

תוך כדי טעימות התגלגלנו לדבר על תרבות היין בישראל, על התפתחות הייקבים ומבשלות הבירה הישראליות בשנים האחרונות, ועל היינות המיוצרים עבור רוזנר. לאורנית ולי יצא לטעום שניים מיינות רוזנר המיוצרים על ידי יקבי הר אודם ברמת הגולן. הראשון היה "יער אודם", יין בעל צבע ארגמני חזק המורכב משילוב של קברנה סובניון (65%), מרלו (25%), ופטיט סירה (25%), והשני "ענבר", יין קינוח בעל גוון זהב-נחושת ענברי התואם לשם אותו הוא נושא, בעל טעם מתוק חזק של דבש, מייפל ואגוזים. ספק יין ספק ליקר. זה היה היין הכי רחוק מהגדרת היין בסבב הטעימות שלנו, וזה גם היה היין אותו אורנית אהבה הכי.

unnamed-1
ענבר – היין שאורנית אהבה

בדרך חזרה לדלפק עם הבקבוק בידינו, נזכרתי שאני יכול להיעזר ברוזנר שאלות שלאו דווקא נוגעות ביין. בזמנו אורנית ואני ישבנו לאכול ארוחת מימונה בקלמטה שביפו ונדלקנו על האוזו שמגישים במקום. לא מדובר במשהו מיוחד, אך לא משנה היכן חיפשנו לקנות בקבוק, לא הצלחנו למצוא. מי כבר מחזיק אוזו בארץ? כאן היה מדובר רק בהליכה למדף הקיצוני משמאל כדי לבחור את הסוג אותו אני מעדיף.

ביקרתי בהרבה בורות שתיה וספקי אלכוהול ברחבי הארץ, גם אם לא ספציפית עבור יין, ואצל רוזנר זה הרגיש אחרת. לא נכנסתי לבית עסק של אדם אלא לתוך מקום האהבה והתשוקה שלו. מאחורי הדלפק לא עומד רוכל או ספק אם כי אדם שחי ונושם את התחביב שלו וזה דבר שנדיר למצוא. אולי הייתי אמור להמליץ כאן על יין כזה או אחר, אבל אני לא. טעם הוא דבר אישי והוא לוקח כל אחד למקום אחר. אנחנו לא ידענו מה אנחנו מחפשים כשנכנסנו, אבל ידענו מה אנחנו רוצים ביציאה. אם גם אתם מחפשים בקבוק עם שם לא ברור, אולי גם לכם כדאי לקפוץ למרתף לסיבוב.   

המרתף של רוזנר, יוחנן הסנדלר 3, כפר סבא

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s