ביקורת: הארוחה התאילנדית של גיא וענבל \ עידן

(עדכון אוגוסט 2017: גיא וענבל טסו לחו"ל ולכן כרגע אין ארוחות תאילנדיות. עמכם הסליחה)

אורנית ואני התחלנו לחבב מאוד את קונספט הארוחות של EatWith. זו הארוחה הרביעית שיוצא לנו להשתתף בה ועד כה, למרות הגיוון והשוני, לא נפלנו אפילו פעם אחת. הפעם יצא לנו לבקר את גיא וענבל, צלם ואשת פרסום שמארחים לארוחה תאילנדית בחלל סטודיו הצילום שבביתם.

רק בשביל ליישר קו, EatWith הוא מיזם ישראלי שהתפשט למגוון ערים ברחבי העולם, בו שפים מקומיים מארחים סועדים בביתם לחוויה שמבטלת את ההפרדה בין המטבח לשולחן הארוחה. זה אישי יותר, נעים יותר ומרגיש מושקע יותר. זה גם אומר שכל ארוחה מורכבת משלושה מרכיבים: השף המארח, הבית והארוחה. קל להגיד שהמרכיב החשוב ביותר הוא הארוחה עצמה, אבל כפי שביקורים קודמים הוכיחו לנו (אצל אורבנו, עתליה בעין כרם ואצל מורין ויובל ברמת השרון), הבית וקסמם האישי של המארחים הוא תבלין לא פחות חשוב.

dsc_0013_

העניין הוא שיש גורם נוסף בלתי צפוי בארוחות הללו שעד הארוחה הנוכחית לא שמנו עליו דגש והוא החבר'ה הנוספים שחולקים עמנו שולחן. ארוחות EatWith כוללות בין שמונה ל- 40 סועדים. עבורנו, הכמות האופטימלית היא אי שם בין שמונה לשניים-עשר סועדים, כיוון שכך ניתן להכיר את כל יושבי השולחן ולקשקש מעט. כמובן שזה עניין אישי וכל אחד יכול להרגיש אחרת, אבל זה מה שעובד לנו. אצל עתליה היו למעלה מ- 20 איש וכמעט ולא הייתה לנו שיחה עמם; כל אחד הגיע בזוג או בקבוצה ופחות חיפש אינטרקציה חברתית. גם הפעם היינו חלק משולחן אבירים ארוך, אבל הפעם… הפעם הייתה מעט שונה.

במקרה הנוכחי הגענו לדירה דו קומתית שנמצאת צמוד לקריית התעשייה ובית המשפט בדרום ת"א. גיא, צלם במקצועו, עשה את עבודת הגמר שלו בתאילנד וחזר מן המזרח עם יותר מרק תמונות. סביב האהבה שלו לאוכל ולתרבות התאילנדית הוא בנה את ה"Thai Fest" בו השתתפנו, ארוחה בה הוא וענבל מארחים בסגנון תאילנדי בחלל סטודיו הצילום הגדול שמחליף את סלון ביתם.

לאחר שיחה קלה עם חלק מהאורחים, התיישבנו סביב שולחן הארוחה. עוד לפני שהמנות הגיעו, עמדו על השולחן שלושה סלטים: סלט סום טום, סלט יום וון סן וסלט סלמון מאודה. סלט הסום טום הוא סלט פפאיה חריף שהגיע עם שעועית, צ'ילי ובוטנים; היום וון סן הוא סלט קלמרי חמצמץ-מתקתק שהגיע עם אטריות אורז, עגבניות, בזיליקום וקשיו; סלט הסלמון היה העדין והמאוזן מבין השלושה והגיע עם חתיכות סלמון ומגוון ירקות ירוקים. בקצרה, שלושת אבות המזון של המטבח התאילנדי – חריף, חמוץ ומתוק.

סלטים תאילנדיים שכבר המתינו לנו על השולחן
סלטים תאילנדיים שכבר המתינו לנו על השולחן

דבר נוסף ששמנו לב אליו כשהתיישבנו הוא שבשתי קצוות השולחן ישבו קבוצות מבודדות, זוגות נשואים שבאו לחגוג יום הולדת יחד עם החברים. בגדול הכל בסדר, אין שום חובה לדבר ולהתחבר עם כל אדם שיושב סביב השולחן, אבל להגיע לארוחת אירוח כזו כשלחלק מהסועדים יש את "האלכוהול שלהם" ו"התוספות שלהם", מרגיש מעט מוזר.  

לפתיח הגיע לשולחן סביצ'ה לברק, עם קוקוס, כוסברה, מלון, צ'ילי ובזיליקום. הקוקוס היה מורגש, ולמרות פוטנציאל החריפות, המנה הייתה יותר מתוקה מחריפה. המנה הייתה מונחת על כף מרק לנוחות, כך שהכל נכנס לפה ונעלם בביס. מנת פתיחה.

סביצ'ה לברק
סביצ'ה לברק

לראשונה ענבל הביאה לשולחן קעריות מרק טום יאם חמוץ חריף. גיא התעקש שהמרק חריף אך מתון. חקירה קלה של גיא גילתה את ההיסטוריה הלא מתונה של המרק שעומדת מאחורי ההערה. המרק הגיע עם חלב קוקוס, למון גראס, שורש גלנגאל, עגבניות, בצל ופטריות יער בשרניות. המרק היה מעט חמצמץ לטעמי אך טוב. בעוד שאורנית נהנתה לסנן את הנוזל מבין חריצי שורש הגלנגל, אני מצאתי את עצמי נהנה מבשר הפטריות שחיכה בתחתית הקערה.

לניקוי החך בין המנות הגיעו שיפודי טופו במרינדה שנחרכו על הגריל. אינני חובב טופו אך זו הייתה מנה חביבה ופשוטה, הטופו ספח אליו באהבה את המרינדה וניקה את החך לקראת המנה הבאה.

למנה העיקרית הגיעו קערות ירקות ואורז בקארי אדום למרכז השולחן ומנה אישית לכל סועד של חזה אווז פרוס ברוטב קארי ירוק וליצ'י. המנה הייתה יפה לעין וטעימה לחיך, אבל הלי'צי הפתיע אותי. הייתי יכול להסתדר בלעדיו. הייתי יכול להסתדר גם עם מעט יותר אורז וירקות בקארי, אך כאן נכנסים שוב השותפים הנוכחיים שלנו לשולחן.

חזה אווז בחלב קוקוס
חזה אווז בחלב קוקוס

אחת הקבוצות לקחה את ההתבודדות שלה לחופשיות יתרה סביב השולחן. אני אוהב להיחשף לאנשים חדשים, וגם אורנית, אלא אם כן דורכים לה על הרגל הקטנה. כשמנות נאגרות בצד אחד של השולחן זה לא נוח, כשסועדים מסוימים צועקים בדיחות פרטיות בקולי קולות זה לא נעים, כשהדפיקות שלהם על השולחן מעיפות את קנקן השתיה על אורנית ועלי זה סוג של קו אדום. במיוחד כשזה קורה יותר מפעם אחת.

אורנית ואני ניסינו לחשוב עד כמה זה חלק מהארוחה. זו בטח לא אשמתם של גיא וענבל, אין להם שום שליטה על דברים מהסוג הזה. זה גם בטח לא אירוע שכיח בארוחות EatWith, היינו כבר במספר סבבים אצל מספר מארחים ולא נתקלנו בסיטואציה. ובכל זאת, ארוחה טעימה עם מארחים אדיבים קיבלה טעם לוואי מעט מריר בגלל נסיבות שלא היו רשומות בתפריט.

החלטנו לא להתמקד יותר מידי בשלילי ולהמשיך לקינוח. ענבל הניחה בפני כל אחד קערת טפיוקה מבושלת בחלב קוקוס, עם סירופ פירות יער חמצמץ וחתיכות מנגו. למרכז השולחן הגיעו צלחות שברי טראפלס עם ליים ומנטה. אני חשבתי ששברי הטראפלס היו נהדרים, אורנית התלהבה מעט יותר מהטפיוקה. טעם הטפיוקה באמת היה עדין ומאוזן, אבל לדעתי הפנינים היו צריכות לספוח מעט יותר נוזל כדי לקבל את האווריריות הנכונה. כך או כך, בסוף הארוחה קיבלנו גלויה מעוצבת עם מתכון הטפיוקה, כך שאת כל ההשערות שלי אוכל לנסות בקרוב אצלנו בבית.

טפיוקה חלב קוקוס, פירות יער ומנגו
טפיוקה חלב קוקוס, פירות יער ומנגו

החוויה שלנו אצל גיא וענבל הייתה מורכבת מהרבה מאוד אלמנטים, והאוכל היה רק חלק מכך. נהננו ממארחים מקסימים, מחלל דירה אורבני ומיוחד, ממטבח שבדרך כלל לא יוצא לי לחשוף את אורנית אליו ו, איך לא, גם לאנשים שחלקו איתנו את השולחן. הפעם יצא שפחות התחברנו לסובבים לשולחן (חלקם לפחות), וזה בסדר. חשוב רק לדעת שזה דבר שעלול לקרות. אם אתם חובבי אוכל תאילנדי, טעמים עזים וחלב קוקוס חמאתי, עדיין היינו ממליצים להתנסות בארוחה. אם יש לכם מספיק קהל, אתם יכולים גם לסגור את האירוע במיוחד בשבילכם.

אם זו חוויית EatWith ראשונה שלכם, השתמשו בקוד 0D107D64 ב-Checkout ותקבלו הנחה של 45 ש"ח 🙂

Our Thai Fest by Guy&Inbal, תל אביב

2 תגובות הוסיפו את שלכם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s