ביקורת: קלאש \ אורנית

**עדכון נכון לאפריל 2017: המסעדה נסגרה**

מסעדת 'קלאש' (clash) החדשה של חיים טיבי, מוכיחה שגם כשיש לך יד טובה על המנות ואתה מצליח להוציא מנות יפיפיות וטעימות מהמטבח, זה עדיין לא גורם לחוויה להיות שלמה. אסביר את עצמי; עידן ואני למדנו על בשרנו לאחרונה שארוחה, טובה ככל שתהיה, עם חברה לא טובה (האנשים עמם חולקים שולחן) לא תגיע למלוא הפוטנציאל שלה. אותו הדבר עם קלאש. המון פוטנציאל למסעדה חדשה מהניילונים (3 חודשים): מנות עשויות ללא חת, מרבד טעמים אקזוטי… וציון אפס בכל דבר אחר. האמת? מאכזב.

קלאש היא הסנונית הראשונה בתל אביב עבור השף חיים טיבי ("טיבי'ס", "מוסקט" במצפה הימים) שהצליח להשתכנע לבסוף שיש דרישה למטבח שלו במדינת תל אביב. הוא חבר למסעדנים דניאל פרץ (כרמים בסגולה ובאר שבע) ואיציק המל (מסה וקוואטרו) והם פתחו את המסעדה בעיצומו של חודש יולי האחרון בלובי של מלון NYX תל אביב (מרשת פתאל).

השמועה טוענת שקלאש אינה מסעדת שף ושאינה מעוניינת להיות ממותגת כיוקרתית. ועדיין, קשה למצוא מנות ראשונות בתמחור של פחות מ- 50 ₪ ומנות עיקריות בתמחור של פחות מ- 73 ₪ (זו המנה הזולה ביותר, בדקתי). עם הסטייקים והבשרים אנחנו ממריאים לאזור ה- 120-150 ₪. אולי אפשר להוציא עוד Value for Money בעסקיות צהריים, אבל בכל שעה אחרת של היום? יקר. אפילו יקר מאוד. אם החבר'ה מצפים לקהל יעד של צעירים מתוחכמים, צר לי לאכזב: הם עדיין לא שם.

ובכל זאת, חג שמחת תורה בפתח (מה שאומר שאין עסקיות צהריים) ועדיין הגענו לקלאש, בחוץ מהביל ותל אביב מתכנסת לה לשנת צהריים. לובי המלון ריק וכך גם המסעדה (חוץ מאיתנו ושני סועדים על הבר). קיוויתי שזה אומר שהמנות ייצאו בזריזות ושהמטבח לא יקרוס תחת העומס, אבל לא כך היה הדבר. הופתעתי מהאיטיות הרבה בה דברים זרמו לשולחן. כל כך, כל כך ל-א-ט. הזמנו שתייה, הגיעה בזריזות. הזמנו שתי ראשונות ושתי עיקריות. דממה. המתנו רבע שעה לפני שנשברתי וביקשתי מהמלצר סלסלת לחמים (טעות מס' 1) כי אני פשוט גוועת ברעב.

הסלסלה הגיעה ועמה נורת אזהרה ראשונה. הלחמים לא טריים מהיום; אני מרגישה את זה על הלשון. הלחם מחומם ופשוט לא טעים. הוא הגיע לצד צלוחית שמן זית זעירה עם מעט מטבל עגבניות ושום קונפי. טבילה אחת והכל מסתיים. ביקשתי מהמלצר חמאה למריחה, קיבלתי גוש חמאה קרה מהמקרר שלא יכולתי למרוח על הלחם. טוב, אולי לחם זה פשוט לא הצד החזק שלהם… ייאמר לזכות המלצר שהחליף עבורי את הלחם (זה לא עבד גם בפעם השנייה) ושלא חויבנו עליה בפועל.

המנות הראשונות הגיעו לשולחן והיו פשוט מהממות ויזואלית. מנת טרטר בקר עם חרדל, איולי שום קונפי, ברנדי, בצל סגול, צלפים, קורנישונים וחלמון שליו. המנה הייתה טעימה ומופלאה, אם כי קטנה מאד לטעמי. הטעם היה מדויק – מעקצץ מעט בלשון. אמנם הצלפים לא היו יותר מדי קשורים, אבל יופי של מנה. באמת, טרטר מהמופלאים שטעמתי.

טרטר בקר
טרטר בקר

המנה השנייה הייתה קרפצ'יו שרימפס עם דפי זוקיני, עגבניות שרי, שמן זית, בלסמי לבן, זיתי קלמטה, צ'ילי אדום, פניני בלסמי ופרורי בריוש. א-הא! פניני בלסמי. למה זה לא מפתיע אותי? כי גם בקוואטרו יש כאלה. נו, מסעדות שהגיעו מאותו אבא או לא? זה לא הפריע לי יותר מדי כי זו הייתה מנה נדיבה וטעימה, הצ'ילי נתן את הKick הדרוש, השרימפס היה נפלא והשילוב כולו על מזלג אחד היה בול פגיעה. אהבתי.

קרפצ'יו שרימפס - גם יפה וגם אופה
קרפצ'יו שרימפס – גם יפה וגם אופה

זכינו גם בקרפצ'יו בקר על חשבון הבית, עם אגסים כבושים ביין ותבלינים, טוויל לחם, שמן זרעי חרדל וזרעי כוסברה. איך אגסים משתלבים עם קרפצ'יו? מסתבר שפשוט נהדר. זרעי הכוסברה היו הדבר הקטן הזה שמראה על מלאכת מחשבת מאחורי המנה. לא עוד קרפצ'יו סתמי עם בלסמי ופרמזן, אלא מנה שונה עם פרשנות משלה.

למנות עיקריות לקחנו "ניוקי ראטה" ו"אמא בולוניה". הניוקי הגיע עם חמאה, פטריות שונות, שרי קונפי, ערמונים וקרם גזר מתקתק ו"אמא בולוניה" הייתה בתכל'ס פסטה בולונז, אבל בתפריט הופיעה כטליאטלה תבשיל בקר ברוטב עגבניות וציר בקר עם ירקות שורש ויין אדום. בניגוד למנות הראשונות שגודלן מעט אכזב אותי, המנות העיקריות היו נדיבות מאוד בגודלן ומשביעות בהחלט.

הניוקי היה רך ועשוי טוב, הפטריות הקטנטנות היו בשרניות אבל דווקא את הפרס לקח קרם הגזר שהיה שונה, מתוק ומיוחד. הטליאטלה הייתה בדיוק מה שמנת פסטה צריכה להיות, פשוטה ומוצלחת. אני לא בטוחה עד כמה המנה מתאימה לתפריט של קלאש, אבל היא קיימת והיא לא רעה בכלל. אם במנות קודמות התלוננתי שלא היה מספיק, כאן המנה לא הסתיימה לחלוטין מהצלחת (צרות של עשירים).

ניוקי ראטה על קרם גזר מתקתק
ניוקי ראטה על קרם גזר מתקתק

עשינו הפסקה מתודית כדי לתהות אם יש לנו חשק לקינוח ואני קפצתי לשירותים. השירותים אינם של המסעדה אלא של המלון. פה חיכתה עוד הפתעה לא נעימה. מלבד זה שהם שחורים משחור וכמעט ללא תאורה (למה?), הם גם היו מאוד לא נקיים (בלשון המעטה) וללא נייר טואלט לרפואה. אפשר להתווכח כמה שליטה יש למסעדה על זה ולטעון שזה לא חלק מהארוחה, אבל אני חייבת לומר שזה הפריע לי.

רצינו לקום ללא הזמנת קינוח, אבל המלצר שלנו החליט לפנק אותנו עם קינוח בכל מקרה, על חשבון הבית. הקינוח הגיע עם בננות מקורמלות, פרפה בננה, תחתית נוגט וביסקוטי, פניני קרמל מומלח וגלידת קרמל בצד. קינוח עדין, מתוק ולא כבד. הבננות היו עשויות מצוין ופניני הקרמל היו מושלמים.

קינוח בננות וקרמל
קינוח בננות וקרמל

יצאנו מקלאש עם חשבון של 298 ₪ לזוג (אחרי קיזוז הלחם, ללא חיוב על קרפצ'יו הבקר והקינוח) ותהיתי למה הדברים הקטנים בהם המסעדה נפלה כל כך מפריעים לי. מה, כי הלחם לא מי יודע מה? כי השירותים לא נקיים? כי המטבח איטי ולוקח את הזמן? חשבתי על זה והגעתי למסקנה שזה מפריע לי דווקא כי לקלאש יש את כל הפוטנציאל שבעולם להפוך ללהיט הבא – יש לה מטבח חזק עם אוכל ברמה מאוד גבוהה שנראה מיליון דולר. באותה נשימה – כל שאר חלקי המסעדה צריכים להדביק את הפער. רק לשייף את הקצוות ויהיה בסדר.

קלאש, מנחם בגין 48, תל אביב (בלובי מלון NYX)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s