ביקורת: Malling & Schmidt מתארחים בהוטל מונטיפיורי \ אורנית

זה לא חדש שאני ועידן חובבים גדולים של קונספט "שולחנות עגולים" (Round Tables). שנה שעברה היה לנו שיחוק לא רע, גם גם יצא לנו ביקור בתרנגול הכחול וגם הצלחנו להשיג ברגע האחרון שולחן לסרוויס החותם את האירועים בפאסטל. השנה ידענו מראש לחטוף כרטיס בזמן, כך יצא שהזמנו מקום חודשיים לפני בהוטל מונטיפיורי. האמת היא שחיכינו הרבה זמן לארוחה הזאת, בעיקר כי ידענו שעם בואה יגיע גם זמנה של החתונה שלנו (והנה היא באה והסתיימה בן רגע).

הוטל מונטיפיורי, מסעדה אותה אנחנו מחבבים מאוד גם מלפני כן, אירחה השנה את THORSTEN SCHMIDT שהגיע אלינו מדנמרק. עידן התעקש שלא יצא לנו מעולם לאכול אוכל דני, ויחד עם ההיכרות שלנו עם הוטל מונטיפיורי הוחלט שזה יהיה הימור יחסית בטוח. תורסטן שמידט שם דגש באוכל שלו על חיבור בין יערות, אדמה, אגמים, אש ועשבי תיבול. מה זה אומר? טוב, הרעיון הוא שהסועד ירגיש בדנמרק רק מלטעום את האוכל. הרכיבים הנכנסים אל תוך המנות מייצגים סגנונות בישול ומרכיבים הלקוחים מהמטבח הדני וביחד יוצרים טעם וריח ששייכים יותר לאזורי סקנדינביה מלאגן הים התיכון. אני אוהבת אוכל שיש מחשבה מאחוריו. בזמנו עידן ואני אכלנו במסעדת Field בפראג, גם היא מסעדת מישלן שמנסה להעביר את הטעמים של שדות צ'כיה (אהם, השם) ואהבנו מאד את היכולת של אוכל לספר סיפור. החוויה כאן הייתה דומה מאד והארוחה הייתה בדיוק הסגנון שלי: מדויקת, מחושבת, מהודקת ופשוט… טעימה.

למרות שהזמנו מקום מראש, לא היה מקום בשולחנות אלא רק על הבר, מה שהיה דווקא יתרון כי יכולנו לקשקש עם הברמן ולא היינו צריכים להמתין למלצריות. בתפריט של Round Tables מופיעים אמנם קוקטיילים בחסות גריי-גוס, אבל בהמלצת המלצר הלכנו על הקוקטיילים הקבועים של הבית. ואולי טוב שכך, הבר של הוטל מונטיפיורי די מהודק והקוקטיילים שקיבלנו היו בהחלט לטעמנו. כפרגון על דבקות בבר (ועל זה שלא סיבכנו את הברמן עם קוקטיילים חדשים), קיבלנו את הסבב הראשון ב- 50% הנחה.

המנה הראשונה שנחתה לשולחן הייתה לחם שיפון שאור עם בצל, לצד חמאה מעושנת באפר קש. אני אשים לרגע בצד את הלחם החמים והפריך, שהיה נפלא כשלעצמו, ואתמקד בחמאה הדנית שהייתה פשוט נהדרת. לא התחלנו עדיין את הארוחה, היה מדובר סך הכל בחמאה, אבל אני הייתי כבר מוקסמת. היא הייתה ממכרת ולא ניתנת לעזיבה. להפתעתנו המטבח דאג להביא לנו סבב חדש של חמאה ולחמים כל פעם שהסלסלה התרוקנה, כך שיצא שעשינו מילוי חוזר לסלסלה כשלוש פעמים, עד שהתחננו לברמן שלא יביא עוד לחם, בבקשה.

החמאה המושלמת
החמאה המושלמת

לפתיחים הגיעו ארבע מנות. הראשונה, שנאכלה בשני ביסים, הייתה מנת בשר סרטנים כחולים עם שמנת עיזים אורגנית ושמן שמיר – מיוחדת, עדינה וטעימה. הסרטנים היו ייבוא ישיר מהמסעדה בדנמרק, שמנת העיזים מצפון הארץ, והשילוב ביחד יצר משהו הרמוני ומופלא.

אחריה הגיעה צלחת קרח קפואה וענקית שעליה מונחים פירות ים (מולים ושרימפסים), סלמון וטונה טריים, מיני מלפפונים ועוד. לצדה, בצלוחיות נפרדות, הגיע ביסק סרטנים עם אגוזי לוז ורוטב סויה נורדי. נתחיל בצלחת: הסויה הנורדית המלוחה שדרגה נהדר את השרימפסים, אבל הדגים לא היו זקוקים לתוספת של שום דבר כיוון שהיו טריים וטובים כמו שהם. הביסק היה מושלם והסתיים במספר לגימות. אני לא יודעת איפה בארץ אפשר לטעום ביסק כל כך טוב, ואלו אחד הדברים הקטנים האלה שהופכים את ארוחות Round Tables  בארץ לכל כך מהנות.

צלחת דגים נאים עם סויה נורדית
צלחת דגים נאים עם סויה נורדית

המנה השלישית הייתה לא נוחה לאחיזה אבל פיצתה במראה יפה ובטעם שונה ומיוחד: בוריק פורצ'יני, חלקי פנים של טלה, פטריות שימג'י כבושות וגבינת פקורינו מיושנת 3 שנים. לא בדיוק הבנתי מה עשוי ממה, אבל הפקורינו השתלטה על הכל בטעם חזק ועז. זו הייתה בעיקר מנה מיוחדת. היא לא הייתה שיא הערב, אבל אני בטוחה שלא טעמתי משהו דומה לה. נקודה למחשבה על כמות הפקורינו למעלה, ייתכן והיה אפשר להפחית במעט.

המנה הרביעית והאחרונה לפתיחים דווקא הייתה גם החלשה מכולן, קונסומה עוף בציר ליים כבוש, עשבי בר, חלמון קונפי עם מעט מולים קטנים צפים ואטריות תפוחי אדמה. הציר עצמו היה מאוד טעים והמולים היו נדירים (תרתי משמע), אבל האטריות היו קצת מוזרות מבחינת הלעיסות שלהן ולא הסתדרו לי יותר מדי. ראיתי שהמנה התקבלה אצל עידן ביותר אהבה, אז העברתי את הצלחת כלאחר כבוד אליו והעדפתי לשמור מקום בבטן למנה העיקרית.

מרק קונסומה עם מולים ואטריות תפוחי אדמה
מרק קונסומה עם מולים ואטריות תפוחי אדמה

לעיקרית יכולנו לבחור בין מנת בשר, מנת דג, או מנה צמחונית (שכמובן נזנחה). אני לקחתי צלעות טלה עם שומר כבוש ותמרי מג'הול מעושנים בחמאת תבלינים, ועידן לקח דג בר ים עם ענבים, אפר, כרישה וכרובית צעירה. הצלעות היו מושלמות בכל קנה מידה וחבל שהיו רק שתיים כאלה על הצלחת. הדג היה טעים אבל מעט סתמי ביחס למעמד שלו. דווקא הכרובית הצעירה שהגיע כתוספת לדג הייתה נחמדה ושונה במנעד הטעמים שלה. לצד העיקריות קיבלנו קדרה עם ירקות שורש סתווים – המון תפוחי אדמה, לפת ודברים טובים נוספים – שבושלו בציר חציר וקיבלו טעם חזק של מעשנה. זוכרים את רעיון השף של לטעום את דנמרק? שום מנה לא הטיסה אותי לאסם בפאתי Ringkøbing (או משהו דומה) כמו התוספת הלא מתיימרת הזו.  

צלעות טלה
צלעות טלה

הקינוחים דווקא היו בעיני החלק החלש של הערב. מנת האפרסמונים מהג'וספר (?) עם תערובת תבלינים, הייתה נחמדה ותו לא; התותים בסירופ סלק עם לואיזה נראו יותר טוב ממה שהרגישו בפה (חמצמצים), אבל אז הגיעה גלידת האורנים (אורנים, לא צנוברים; כן, שאלנו) על גבי קראמבל והצילה את המצב. היא הייתה מעולה, אושר גולמי טהור בתוך צנצנת קרמיקה. לצידה הגיעה צלוחית חמאה חומה מומסת עם סירופ קרמל שהייתה אמורה להישפך מעל הגלידה, אבל אני החלטתי שהיא מספיק ראויה בשביל להיאכל לבד עם כפית. כאשר הברמן שאל אותי אם להביא עוד, הנהנתי שכן.

אפרסקים מהג'וספר ותותים עם לואיזה
אפרסקים מהג'וספר ותותים עם לואיזה

כמו שנה שעברה, יותר מרמת איכות או טעם ספציפי, פרויקט Round Tables מספק בעיקר חוויות קולינריות מעניינות. המחיר הוא לא לכל כיס (230 ש"ח לסועד דרך אמריקן אקספרס), אבל החוויה בהחלט ייחודית, ואני חושבת שלאנשים שאוהבים אוכל הקונספט של Round Tables מתאים. זו בהחלט דרך נחמדה לטעום מגוון מנות שונות מרחבי העולם שלא תמיד אפשר למצוא בארץ. לדעתי, זה שווה הכל.

הוטל מונטיפיורי, מונטיפיורי 36, תל אביב

תגובה אחת הוסיפו את שלכם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s