ארוחת Eatwith של מרב וזיו \ אורנית

כבר זמן מה שהארוחות של מרב וזיו מופיעות לי באתר של EatWith (ואני משוטטת שם די הרבה) אבל עדיין לא הייתה לנו הזדמנות לקחת בהן חלק. רוב הארוחות שהם עורכים מיועדות לקבוצות סגורות, כך שברגע שראיתי שהם שוב עורכים ארוחה פתוחה, היה לי ברור שנירשם. עכשיו, כבר יצא לעידן ולי להיות בלא מעט ארוחות בפורמט של Eatwith, כי משהו במשוואה של מארחים / בתים מעוצבים / אוכל טוב, תמיד עבד עבורנו. אבל גם כשיודעים לאן הולכים ומה יהיה בצלחת, עדיין יש אלמנט קל של אי וודאות. עם מרב וזיו זו הייתה אחת מהפעמים הראשונות שהתפריט באתר תאם בדיוק מופלא למה שהגיע לצלחת שלנו. מעבר לכך שזה היה כיף, הרגשתי כמה תיאום הציפיות הזה חשוב.

מרב נמצאת כבר שנים רבות בתחום המסעדנות, כאשר התחילה כטבחית במסעדות שונות (ביניהן "מחניודה") ובמקביל למדה קונדיטוריה. עם הזמן עברה להכנת מנות אחרונות בביתה ולפתח תפריטי קינוחים למסעדות. כאשר הכירה את בן זוגה, זיו, שגם הוא שף, המפגש ביניהם הביא ליצירה של משהו חדש, שהוא הארוחות המשותפות שלהם. שניהם גרים בבת ים, ממש על קו החוף, וכראוי לבית של זוג טבחים, הדירה הקטנה כוללת מטבח ענק ומאובזר שמזמן כבר גלש אל מחוץ לתחום שיועד לו על ידי האדריכל.

לקח לנו מספר רגעים למצוא את הדירה מבין בנייני הקומות על הרחוב ("אז איזו מהכניסות היא בעצם כניסה א?"), אבל כשמצאנו לבסוף את הדלת הנכונה, זיו קיבל את פנינו עם פתיח קוקטייל רום וקסיס שהתהדר בקצף קוקוס, אננס ונענע. הקוקטייל, שהיה קאריבי ומיוחד, עזר לפתוח קצת את הטעמים, אבל בעיקר נתן לנו סיבה להסתובב בין האורחים ולהכיר קצת את מי שאוכל איתנו. להפתעתנו, לאירוע הגיעו גם אורבנו וזוגתו, אצלם התארחנו בארוחה קודמת. נו, מסתבר שגם במקומות חדשים עדיין מוצאים פנים מוכרות.

לאחר שכולם הגיעו, התיישבנו סביב השולחן ומרב וזיו הגישו לנו את מנה הפתיחה – ספרה של גספצ'ו עם צ'יפס ארטישוק ירושלמי. הספירה, קרום ג'לטיני המחזיק בתוכו מרק עגבניות חמצמץ, הונחה על גבי כף מרק, כאשר צ'יפס הארטישוק מונח לצידה. זו הייתה מנה קטנטנה שמסתיימת אמנם בביס אחד, אבל עם טעם עדין ומאוזן.

ספרה של גספצ'ו וארטישוק ירושלמי
ספרה של גספצ'ו וארטישוק ירושלמי

המנה הראשונה הייתה פלמידה לבנה בכבישה עדינה עם טוויל אורז מעושן מותפח, קרם פרש ושומר צעיר עם טוביקו שחור. הפלמידה הייתה טרייה ועדינה בטעם. לקח לי קצת זמן להבין מה אני רוצה לעשות עם טוויל האורז הגדול והמתפצח שכיסה את מרבית הצלחת, אבל במהרה גיליתי ששילוב הטעמים בינו לבין הטוביקו השחור וקרם הפרש היה פשוט תענוג לחך. מנה מופלאה וכיפית לאכילה.

פלמידה כבושה עם טוביקו שחור, קרם פרש ודף אורז
פלמידה כבושה עם טוביקו שחור, קרם פרש, שומר צעיר ודף אורז

מנת הביניים הייתה חינקלי מבצק חלמונים עם קרם חצילים מפוחמים, קלאמרי מהפלנצ'ה ורטבים של עגבניות קרות ויוגורט. חינקלי הוא מעין "כיסון גרוזיני" מאוד בצקי שיכול להגיע עם מגוון מילויים, והפעם (במיוחד כי זה ברשימת הדברים שאורנית שלא אוכלת) הוא כלל חצילים. אני כבר למדתי (בעזרתו של עידן) שיש מנות שיכולות לקבל פטור מרשימת הדברים הלא אכילים שלי, אז נשמתי עמוק וזללתי את החינקלי כמו ילדה טובה, ויש שיגידו שאף התענגתי על ניגוב הרטבים עם "ראשי הבצק" שלא אמורים לאכול.

חינקלי מבצק חלמונים עם חצילים מפוחמים וקלאמרי על הפלנצ'ה
חינקלי מבצק חלמונים עם חצילים מפוחמים וקלאמרי על הפלנצ'ה

למרענן חך קיבלנו גרניטת הדרים וניל עם בזיליקום, פלפל שאטה וקוביות ג'לי רוזה. היא השיגה את מטרתה לרענון החך, אבל כשלעצמה, לטעמי, הייתה מעט חריפה מדי (בגלל השאטה כנראה) והמרקם הברדי קצת הציק לי. לא מנה רעה כשלעצמה, אבל היא גומדה על ידי שתי המנות שקדמו לה.

עד עתה כל המנות הוגשו בהגשה אישית ונראו נפלא. המנה העיקרית, שנקראת "השטיח האדום", הייתה מגש עץ ארוך שהגיע למרכז השולחן עם בשר אסאדו רך מפורק מזוגג בציר עגל, מונח על ממליגה רכה, תרד תורכי צלוי ועגבניות שרי שרופות. המנה נועדה לשיתוף על ידי כל הסועדים ובהתאם גם הכמות. כשזיו יצא איתה מהמטבח היה קשה שלא להתפעל עם הרבה קריאות "וואו".

עד אותו הרגע הרגשתי שאכלתי דברים טעימים וכיפיים ושהכל היה באיכות ממש טובה, אבל עדיין הייתי קצת רעבה. מהבחינה הזו, האסאדו בהחלט סגר את הפינה. האסאדו היה רך ונימוח והממליגה הייתה רכה וטרייה. הרגשתי שהצד שלנו של השולחן התחזר קצת יותר על הבשר, אבל במהרה גם בצד השני של השולחן הכל חוסל.  

"השטיח האדום"
"השטיח האדום"

ברגע שכל הבשר והממליגה נעלמו מהעין, קיבלנו "תוספת" חדשה – קוביות סינטה צרובה מדיום-רייר עם שעועית ירוקה בתרמיל. הסינטה הייתה מעולה (והזכירה לי את חלונות ניו יורק בהאדסון) ואם קודם לכן לא הייתי סגורה על מידת השובע שלי, עכשיו כבר הייתי רגועה ומוכנה לקינוח מתוק.

לקינוח הגיע טארט לימון עם שמיכה של ג'לי יין לבן וסיגליות, קרם שוקולד לבן, קצף אשכולית אדומה ואבקת יוזו וליצ'י. בהתחלה לא הבנתי מה עומד מולי. המנה הייתה מאד אלגנטית, אבל גם נראתה קצת כמו מבחר קצפי אמבטיה ולופה לערב של פינוק אישי. זה היה כל כך יפה ומתוק והופתעתי לגלות עד כמה שהוא היה טעים. טארט לימון לעיתים יותר מדי דומיננטי בטעמים החמוצים-מתוקים שלו, אבל הטארט הזה היה נפלא בפשטותו. אם רציתי לחזק את המתיקות שלו, אכלתי אותו עם קרם השוקולד הלבן; אם רציתי ליהנות יותר מהחמיצות, הוספתי על הפרוסה את ענן קצף האשכוליות האוורירי. לא הייתי מתנגדת לאחד נוסף, אם היה.

אפשר להירגע, לא התקלחנו עם זה
אפשר להירגע, לא התקלחנו עם זה

לסיכום, עבר זמן מה מאז שהיינו בארוחה כל כך מדויקת כמו הארוחה של מרב וזיו. מורגש שהתפריט שטעמנו (bubblegum for everyone) נבדק ונבחן מספר רב של פעמים עד שהגיע לכדי דיוק מושלם. הטעמים של כל המנות בארוחה היו מהודקים ואופן ההגשה היה פשוט יפיפה. לא היה כאן שום משהו גרנדיוזי, אלא פשוט ארוחה טובה ויפה בהגשה שלאורך כל הדרך שמרה על עקביות ומקוריות. הלוואי וכל הארוחות שלנו היו כאלה. לשמחתנו, כנראה שגם מרב וזיו נהנו מהאירוח והם פתחו ארוחה פתוחה נוספת ב- 9 במרץ. אנחנו ממליצים בחום.

אם זו חוויית EatWith ראשונה שלכם, השתמשו בקוד 0D107D64 ב-Checkout ותקבלו הנחה של 45 ש"ח 🙂

מרב וזיו, בת ים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s