לפני מספר חודשים פתח יובל כליב (מבעלי בר "הנביאים" המיתולוגי) מסעדה יוונית חדשה ליד נמל תל אביב בשם "ספרטה". עכשיו, מכיוון שעבר זמן מה מאז שעידן ואני ביקרנו במסעדה יוונית (פעם אחרונה זו הייתה גרקו בשיכון ל' המנומנמת), החלטנו שזה זמן טוב "לפתוח שולחן" בספרטה ולטעום את התפריט כדי לראות במה מדובר.
ספרטה שמה לה כיעד "להיות בילוי קולינרי יווני אמיתי לכל תושבי צפון ת"א; מקום שבאים בו לשמוח." מסיבה זו, המסעדה נבנתה במודל קולינרי שאמור לשחזר לסועד את חווית הטברנה היוונית, עם מנות מסורתיות ואווירה שמחה. בשביל לתחזק את האווירה השמחה, בחזית המסעדה חצר ובר ארוך שנהנים בו מאוויר הים ובקומה העליונה בר נוסף סביבו מסודרים רוב שולחנות המסעדה. שמים לב שהמסעדה מנסה להוציא את המקסימום מהחלל שלה ולשרת גם סועדים וגם בליינים, הבעיה היא שבצורה הנוכחית הכל יוצא קצת לחוץ. אנחנו התיישבנו בקומה העליונה, באחד השולחנות ליד המרפסת, והיה ספק אם אפשרי להושיב אנשים משני צידי השולחן וגם לאפשר לאחד מהם לצאת לשירותים כשצריך. לא משהו שלא יכול להיפתר בארגון מחדש, אבל אני רק אומרת.
את הערב פתחנו עם קוקטייל אוזו ורוזטה שקדים בשבילי (שהיה בטעם של אוזו מתוק) ואוזו נקי בשביל עידן. אחרי שהכנו את הקיבה התחילו לזרום המנות לשולחן: "הלילות של פיראוס" – מגש מזאטים מיוחדים עם לחם, שכלל ממרח יוגורט-סלק, קונפי שרי עם פטה, ממרח פלפלים וגבינת עיזים, צזיקי (כי חייבים) וממרח סקורדיליה שעשוי מתפוחי אדמה, שקדים ושום. הלחם היה חם ורך והממרחים היו די מוצלחים (הסקורדיליה והצזיקי היו החביבים עליי) ובסך הכל פתיח לא רע. המחשבה היחידה שעברה לי בראש הייתה שעבור מחיר המנה (59 ש"ח) אולי היה ניתן לפרגן קצת יותר בכמות המטבלים.
לאחר שסיימנו עם המזאטים, הגיעו מספר מנות פתיחה ביחד: סלט "דאקוס", לביבות פרסה ו"חלומי אה לה רומנה". סלט הדאקוס הורכב מקרוטוני לחם קלוי, עגבניות, בצל סגול, זיתי קלמטה והרבה גבינת פטה מגוררת והיה ממש אחלה. בגרסה היוונית (במקור מכרתים) לפעמים שוכחים שמדובר בסלט ומקבלים סוג של טוסט קלוי עם רסק עגבניות והר פטה. כאן גם לא היה חסר לחם, אבל דווקא היה איזון יותר הגיוני בין הלחם והירקות. מנת לביבות הפרסה כללה שלוש לביבות שהגיעו בציפוי פריך של פירורי לחם ונחו על ממרח צזיקי, סלסת עגבניות וצ'ימיצ'ורי ים תיכוני. לטעמי, זו מנה שמתאימה יותר למי שחייב משהו מטוגן ואוהב פרסה, אני פחות התחברתי. המנה השלישית של החלומי אה לה רומנה כללה פלחי ארטישוק רומאי על הגריל (כי "רומנה") עם עשבי תיבול, קונפי עגבניות שרי, גבינת חלומי צרובה, רוקט ולחם שרוף. הארטישוק היה טוב וגבינת החלומי מוצלחת גם היא אבל גם כאן הייתה כמות מכובדת של לחם. תהיתי האם ספרטה מנסים להתיש את הסועד הממוצע ולפוצץ אותו בפחמימות. שלא תבינו אותי לא נכון, הלחם בכל מגוון צורותיו היה מצוין, חם וטרי, אבל לא תמיד חייבים שתהיה פחמימה בצלחת.
לעיקריות לקחנו "שווארמה יוונית" שהורכבה משוק טלה ושורטריבס בצלייה ארוכה, מפורקים על גבי טחינה, ציר בקר, בצל חרוך ופיתה יוונית; "קבב יווני" עם עשבי תיבול, על פיתה יוונית, סלסה וטחינה, בליווי ירקות צלויים, ומנת "קציצות דג ים של אנדראס" שהכילה קציצות דג עם עשבי תיבול, רוטב עגבניות פיקנטי וצזיקי (כן, גם פה צזיקי). הקבב היה עשוי כהלכה ומעט ורדרד במרכזו (כמו שאני אוהבת), גם מקציצות הדג מאד נהניתי, אבל המנה שהוכתרה פה אחד כמנה המוצלחת של הערב הייתה מנת השווארמה עם בשר השורטריבס שהיה פשוט רח ונימוך. הדבר היחיד שהפריע לי היה שבשתיים מתוך שלושת העיקריות הייתה פיתה או לחם. שוב המנה מקבלת תמיכה של פחמימות לשובע, אבל ניחא, המשכנו הלאה.
משום מה בשלב הזה המטבח קצת נתקע והיינו צריכים לחכות מעל חצי שעה לקבלת הקינוחים. אבל עם קצת התעניינות ושאלות הגיעו בסופו של דבר לשולחן עוגת שוקולד חמה ומלבי קוקוס. עוגת השוקולד הייתה בדיוק מה שהייתם מצפים מעוגת שוקולד להיות, מתוקה ומנחמת, המלבי קוקוס לעומתה מעט אכזב. הוא היה חלבי, אך לא שמנתי כפי שמלבי אמור להיות והיה טעון שיפור.
המשכנו בדרכנו החוצה חזרה אל האוטו שחנה בנמל ת"א וחשבתי לעצמי שיש עוד כמה נקודות שספרטה צריכה להשתפר בהן. המנות גדולות, אבל טיפה יקרות; המטבח יודע להוציא מתוכו דברים טובים, אבל חוזר על המרכיבים שלו יותר מדי. אלו כולם דברים ברי שינוי ושיפור. המקום כן מגיש אווירה שמחה ואני מאמינה שיש לו סיכוי לתפוס את המקום שלו בסצנת הבילויים של תל אביב, אבל הייתי מגיעה למקום יותר בשביל האוזו מאשר בשביל הקבב.
Sparta, ירמיהו 54, תל אביב
אוכל טוב 
שרות גרוע , כל מה שמזמינים אין ,
תפריט עלוב בקיצור לא מומלץ בכלל!!!
אהבתיאהבתי
היי רוזי,
מצטערת לשמוע 😦
אם באוכל יווני עסקינן, יכולה להמליץ בחום על גרקו ברמת אביב.
אהבתיאהבתי