ביקורת: "סטודיו אוכל" בבוסתן הגליל \ עידן

זו הפעם השנייה שאנחנו מבקרים בארוחת Eatwith של "סטודיו אוכל" בבוסתן הגליל. הפעם הראשונה הייתה בערב חג שבועות האחרון. גם אז הארוחה הצליחה להרשים אותנו, אבל זה היה חג, והיינו עסוקים בלאכול במקום לצלם… ומפה לשם לא יצא לנו לכתוב על הארוחה. אבל עם הזמן, כשמצאנו את עצמנו מתייחסים שוב ושוב לארוחה כדוגמה למטבחים מפתיעים בארץ, ידענו שאנחנו צריכים להיפגש בשנית ולתעד את הכל כמו שצריך.

אבל צריך להתחיל מההתחלה. "סטודיו אוכל", המנוהל על ידי עידן רקיר ואביחי פחימה, ממוקם במושב בוסתן הגליל (כן כן, צפונית לעכו) ומציע מטבח עילי באירוח אישי בביתו של עידן. מלבד היותם מארחי EatWith, עידן ואביחי הם בעלי מסעדת "יאניביצ'י", מסעדה איטלקית כשרה הפועלת במושב, וסדנאות פסטה ובישול איטלקי. עידן מספר שהרעיון להתחיל לארח בבית הגיע מהצורך של אביחי ושלו לשליטה גבוהה יותר בחוויית האירוח של הסועד. אם לוקחים בחשבון שהקהל בצפון קשוח יותר כלפי מסעדות וזקוק למעט שכנוע כאשר הוא יוצא לאכול בחוץ, אני מבין את הרגש. לארוחה של סטודיו אוכל הגיעו חוץ מאיתנו עוד 20 אנשים, שבדיוק כמונו הגיעו לחוות משהו שהוא קצת יותר מארוחה רגילה.  

חצר ביתו של עידן בבוסתן הגליל

עם השקיעה ברקע ורחש הגלים מהחוף הגענו לחצר הבית, ומיד מצאנו את עצמנו עם זוג קוקטיילים ביד. אלכוהול זו תמיד דרך טובה לשבור מבוכה חברתית, כך שמהר מאד התחלנו לשוחח עם מספר זוגות שלא הצליחו להבין מה יש לאנשים מהמרכז לחפש צפונית לחיפה. מעט שיחות חולין כלליות ואחרי ששאר האורחים הספיקו להגיע, הוזמנו פנימה להתיישב סביב שולחן האבירים הגדול שבמרכז הבית, בעוד שבמטבח הפתוח עידן עובד על ארגון המנות הראשונות בצלחת.

הארוחה הוגדרה כארוחת "דגים ובשר" והתחילה עם פתיחים שהוגשו למרכז השולחן: פוקצ'ות אפויות על אבן שמוט; ארטישוק צלוי בבלסמי לבן על לבנה כבשים; סלט סלקים עם עגבניות שרי, תאנים וגבינה צפתית בסומק; זיתים ירוקים בכבישה ביתית; קלמטה פלפלים אדומים וקרם פרש, ואיולי לימון כבוש. היה קל מאוד להבין מה המנות הכי מוצלחות: הקלמטה האדומה נעלמה תוך מספר רגעים, האיולי כנ"ל וכל צלוחית זיתים מסביב לשולחן מצאה לה בית חם בקרבת צלחת של אחד האורחים (כן, הצלחת שלי הייתה אחת מהן).

קרם פלפלים עם קרם פרש וסלט עגבניות, תאנים וסלקים

הארוחה התקיימה בקונספט של מנות זוגיות, כלומר כל זוג קיבל מנה אחת לחלוקה. המנה הראשונה הייתה סשימי אינטיאס שהונח על יוגורט כבשים עם קרם חציל שחור, צ'יפס ארטישוק ירושלמי, פאף קינואה אדומה, ג'ל מנגו וצנונית. מבחינתי המנה הייתה טובה (ומאד פוטוגנית) אבל מעט מאופקת בטעמים. הרגשתי שייעוד המנה היה יותר איפוס ציפיות מכלל השולחן ופתיחת תיאבון מאשר שחרור מצערת מוחלט. לא העיפה אותי לשחקים, אבל בהחלט הייתה כיפית ונעימה.   

סשימי אינטיאס

המנה הבאה הייתה "עגלה שמנה" – רוסטביף שייטל רך ונימוח שנעשה מבעוד מועד בסו וויד, וקיבל צריבה קלה על הפלנצ'ה. הרוסטביף הגיע בליווי תאנים, בצלי שאלוט מקורמלים, קרם שום, ציר מרלו מתקתק וסלסת ירוקים. הבשר היה רך ועסיסי והשילוב עם ריחות המרלו והבלסמי היו בדיוק הכיוון הנכון. לזכות המנה ייאמר שלמרות הציר הסמיך, השום והרוסטביף, היא עדיין שמרה על קלילות. אני מאשים את התאנים, אני לעולם לא אתנגד לתאנים טריות.

רוסטביף שייטל נימוח

המשכנו לפילה בורי שמונח על תבשיל שומר ושעועית ירוקה, עם חמאת צ'ילי ויוזו, פולנטת תירס טרי ואבקת טחינה מעל. אמרתם פולנטה טרייה, אמרתם מבחינתי הכל. פולנטה היא אחת מהאהבות שלי ושל אורנית במטבח. אצלי לפחות אפשר להסביר את זה עם השורשים הרומנים שלי, אני לא יודע מה התירוץ של אורנית. הדג היה פריך מבחוץ ועשוי טוב מבפנים והשילוב עם תבשיל השומר היה מיוחד. אורנית קצת פחות התחברה לשעועית הירוקה אבל זה בסדר, היה יותר בשבילי. הבעיה היחידה שלי עם המנה היא שאני מאמין שמנת דג לא מתאימה לצלחת חלוקה. כתבתי את זה בזמנו בביקור שלנו אצל אסף, אבל דג מצריך התעסקות. גם אם מדובר בפילה, כשאוכלים דג נוצר בלגן מסוים בצלחת שמרגיש נעים יותר כשהוא על הצלחת האישית שלך. אם הייתה מוגשת לי צלחת אישית עם מחצית מכמות הדג, הייתי נהנה ממנו אפילו יותר.

פילה בורי על תבשיל שומר ושעועית ירוקה על מצע פולנטה טרייה

המנה העיקרית והאחרונה הייתה נתחי טלה רך שעברו בישול לילי בטאבון עם לף בראון וחמאה. על גבי הבשר הונחו טורטליני תפוחי אדמה ושאלוט מקורמל בציר פורצ'יני וחמאה. זו הייתה מנה להיט. לחלוטין לא הייתי מתנגד לקבל גם שתי צלחות ממנה. הבשר נמס בפה מרוב רכות; הבישול הארוך והשילוב עם הבירה רק היטיבו עמו. הטורטליני היו מפוצצים בטעם וכאשר נתתי לציר בצלחת לחלחל אל כיס הבצק הטעם שלהם התעצם אף יותר.

נתחי טלה בחמאה עם לף בראון וטורטליני תפוחי אדמה

למרות ההיכרות הקודמת, הארוחה הייתה חדשה לנו והפתיעה אותנו בדיוק כמו את שאר האורחים, אבל שולחן הקינוחים של עידן ואביחי הוא מנת דגל שהם לא מוותרים עליה. בזמן שכולם קמים מהשולחן ומתאספים סביב דלפק ההכנות, עידן ואביחי התחילו לשלוף קופסאות ולצייר על גבי משטח העץ יצירה אבסטרקטית של מוס, פטיפור, קראמבל ומרנג. מרגע לרגע השולחן התמלא בעוד צבעים וגוונים, עם התווספות המרכיבים: קרמו שוקולד חלב, פטיפורים של שוקולד וקרמל, מרנג פטל, גלידת תפוח ושוקולד לבן, קרם עוגת גבינה, טיפות קרם פסיפלורה, מרשמלו פטל, סורבה קסיס ושוקולד לבן, שוקולד קרמל, שוקולד לבן, שברי עוגיות חמאה ועוד. אורנית התמקדה בגלידת התפוח ושוקולד לבן ובמרשמלו פטל, אני מצאתי פינה חמה לקרם עוגת גבינה ושוקולד קרמל, אבל מניקיון המשטח בסוף הארוחה, אני חושב שכל אחד מצא לו את המנה המועדפת שלו.  

איפה נכנסו כל הקינוחים האלה? שאלה טובה

לסיכום, בדיוק כמו בפעם הראשונה, גם הפעם חומרי הגלם היו יותר מטובים, האזור היה מטריף והארוחה הייתה באיכות סופר גבוהה. העובדה שהרגשנו בסיום הארוחה שהמארחים, עידן ואביחי, הפכו לחברים שלנו, בהחלט תרמה להרגשה הכיפית והזכירה לשנינו למה אנחנו כל כך אוהבים ארוחות Eatwith.

"סטודיו אוכל" היא ארוחה שמתאימה לכל אחד שאוהב דגים, בשר ובעיקר הרבה קינוחים. היא לא שמורה רק לתושבים הצפוניים, כי כאמור גם אנחנו הגענו מרמת גן, ואנחנו יכולים לומר שהיא שווה את הנסיעה. לאלה שמתעקשים להישאר במרכז, בקרוב תתקיים ארוחה בשיתוף פעולה עם מזקקת Macallan, ואנחנו לגמרי הולכים להיות שם. ונראה לי שגם אתם.

אם זו חוויית EatWith ראשונה שלכם, השתמשו בקוד 0D107D64 ב-Checkout ותקבלו הנחה של 45 ש"ח 🙂

סטודיו אוכל, בוסתן הגליל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s