(קרדיט לתמונה הראשית: שרית גופן)
"יו, איזה אדיר! אתם הולכים ליהנות בטירוף" הייתה התגובה של חבר כשסיפרנו שהזמינו אותנו לסקר את טיטו איטליאנו. עכשיו, לי זה נראה קצת חשוד, כי אותו חבר מעקם בדרך כלל את הפרצוף כשאנחנו מספרים לו על מסעדות שאנחנו מבקרים בהן. בשבילו כל ההתחכמויות במטבחי שף למיניהם מיותרת והוא מעדיף הרבה יותר את היופי שבפשטות. לי אין בעיה לא עם אלה ולא עם אלה, אבל ההערה גרמה לי לסקרנות.
הרושם הראשוני לא עבד כל כך לטובת טיטו. ידעתי שהמסעדה ממוקמת בקניון גבעתיים, אבל לא הבנתי שהיא ממוקמת בתוך הקניון, בקומה השלישית בין דוכני המזון. דרך אחת לתאר את המיקום היא "זה ממש ליד הקולנוע" ודרך אחרת היא "זה ממש ליד מקדונלד'ס". אולי זה רק אני, אבל אני לא חושב שמסעדות רוצות שההשוואה הראשונה תהיה בינן לבין סניף של מקדונלד'ס. למזלנו ההשוואה נגמרה ברגע שצעדנו לתוך המסעדה. בין קירות זכוכית מסוגננים שמפרידים אותה משאר הקניון מצאנו דווקא מסעדה חמימה ומקבלת בסגנון מסעדות המהגרים האיטלקים של ארה"ב.
טיטו מגדירה עצמה כמסעדה משפחתית שנותנת מחווה למסעדות האיטלקיות בניו יורק של פעם – מסעדה עם אוכל ביתי בכמויות המתאימות למשפחה ולחלוקה במרכז השולחן. מנות התפריט של טיטו יכולות להגיע בשני גדלים: גודל מלא (מתאים ל- 2-4 סועדים) או חצאי מנות (מתאים לסועד אחד או שניים) והמסעדה בהחלט מעודדת חלוקה.
כדי לא להתמלא יותר מדי ועדיין לבדוק מספר מנות בתפריט, הזמנו לראשונות דווקא שתי מנות צד, שהן בהחלט מנות פתיחה קלילות שמתאימות למי שרוצים להשקיע את האנרגיה שלהם במנה העיקרית. לאחר בדיקה קלה של התפריט בחרנו במנת ארנצ'יני ענק – כדור אורז ריזוטו פטריות מטוגן ברוטב שמנת שום, וצלחת מיטבולז – שלושה כדורי בשר בקר ומוצרלה ברוטב עגבניות ופרמזן. הארנצ'יני לא נראה מרשים במיוחד בהתחלה אך התגלה כמוצלח מאד, חבל רק שרוטב השמנת שהגיע איתו היה דליל מדי. המיטבולז היו גם הם טובים ואורנית אמרה שהרגישו לה כמו בישול ביתי של אמא איטלקייה; מן "כמו שאמא מכינה בבית, רק במסעדה."
לעיקרית הזמנו שתי מנות שהומלצו בחום על ידי הצוות: פפרדלה סלמון – פסטה רחבה עם סלמון מעושן בעץ פקאן, עלי תרד ורוטב שמנת, ופפרדלה ציידים – תבשיל אונטריב, חמאה, רוטב עגבניות ופרמזן. למרות ששנינו הזמנו את הגרסה המוקטנת, עדיין הפתיע אותנו עד כמה המנות היו גדולות. כל מנה הספיקה בהחלט ליותר מסועד אחד ולא הרגשנו מקופחים בכמות. הסלמון במנה היה טעים והעישון שלו הורגש, אבל גם כאן רוטב השמנת היה טיפה דליל ואנמי ודרש תיקון טעמים עם מלח ופרמזן. מנת הפפרדלה ציידים לעומתה הייתה מוצלחת. נקודה. כיף של מנה, עם רוטב סמיך וטוב וטעמים שמשלימים אחד את השני; איך אפשר לטעות עם בשר, עגבניות ופרמז'ן.
השירות בטיטו גם צריך לקבל אזכור לחיוב. אלה דברים קטנים כמו כמות הפעמים ששולחן מקבל ניקוי, החלפת הסכו"ם בין מנות והיחס האדיב שקיבלנו בצורה כללית מהצוות. כן, זה משהו שמובן מאליו שכל מסעדה צריכה לעשות, אבל לא כל מסעדה עושה את זה וזה נחמד לגלות שמשקיעים בך.
סיכמנו את הביקור עם רבע עוגת רד וולווט לשנינו. כן, הייתה אפשרות להזמין גם עוגה שלמה, אבל אחרי שהבנתי מה גודל המנות במסעדה גם רבע נשמע לי כמו יותר מדי. במקור שקלתי לפסוח על שלב הקינוח, אבל אורנית מטורפת על עוגות רד וולווט והעוגה של טיטו גם הגיעה עם דובדבני אמרנה מעליה, כך שלא היה סיכוי באמת ופשוט זרמתי עם זה. העוגה הייתה מתוקה, מאוד מתוקה, אבל היי, ידעתי על מה מדובר ברגע שהזמנתי אותה, כך שאין באמת סיבה להתלונן.
אחרי שסיימנו את הארוחה הבנתי מה המשיכה בטיטו. היא אולי לא מסעדה לדייט רומנטי, אבל היא פתרון מצוין למשפחות וקבוצות שאוהבות אוכל איטלקי. זו לא מסעדה שיוצאים ממנה רעבים. המסעדה בנויה סביב חלוקה של אוכל אחד עם השני והיא בהחלט נראית כמו בחירה ראויה יותר לאכילה עם הילדים, שלא לדבר על בריאה יותר, משאר האפשרויות באזור. הרי מה ילדים באמת אוהבים? אוכל של אמא.
טיטו איטליאנו, דרך יצחק רבין 53 (קניון גבעתיים), גבעתיים
אוכל טוב 
יש לי רושם שבשנים האחרונות יש יותר ויותר נטיה לעודד במסעדות שונות שיתוף כזה של מנות. זה נהדר עבור מי שבאמת מסתקרן לטעום כמה מנות – ככל עוד הקבוצה פתוחה לפחות או יותר אותם טעמים. מצב שבו יש קבוצה שבה יש צמחונית אחת, שני אוהבי פירות ים, ושניים שלא (פלוס תת חלוקה לאוהבי ושונאי חריף). וכן, החלוקה הזו מתבססת על משהו שקרה במציאות. 😉
אהבתיאהבתי
ארנציני זאת אחת המנות האהובות עלי 🙂
כמו עלה הכדור?..
אהבתיאהבתי
היי רוזי,
אם אני לא טועה אפשר להזמין כדור ארנצ'יני אחד (12ש"ח) או שלישיה (34 ש"ח). אבל בגלל שמחירים ומנות בתפריט משתנים, אני מאמין שהכי טוב לבדוק ישירות עם המסעדה 🙂
אהבתיאהבתי
תודה רבה 😀
אהבתיאהבתי