ביקורת: פוקצ'ה גן הצפון \ אורנית

(קרדיט לתמונה ראשית: מתוך עמוד הפייסבוק של פוקצ'ה)

האמת שהזיכרונות מ"פוקצ'ה" חוזרים אחורה 20 שנה לפחות כשהייתי בת 10 והמשפחה המורחבת הייתה נוסעת לכפר הנופש כפר בלום לחופשה משפחתית כל שנה. היינו מבקרים בקניון נחמיה בקריית שמונה, עושים טיולים בבניאס ולפעמים גם אוכלים ארוחות צהריים או ערב ב"פוקצ'ה". היא תמיד הייתה זכורה לי כמסעדה ממש נחמדה ונעימה, אבל כמו שאמרתי, 20 שנה עברו מאז. לכבוד שמחת תורה קפצנו לטיול קצרצר בבניאס וחשבתי שזו הזדמנות טובה לבדוק מה השתנה מאז ועד היום.

פוקצ'ה ממוקמת בחניון גן הצפון ומבחוץ נראית כמו עוד-מסעדה-לצד-הדרך. כשנכנסים מתגלה מסעדה חמימה בעיצוב איטלקי (כן, כולל ציורי שמן של טבע דומם) עם מטבח חצי פתוח אליו ניתן להציץ. התחלנו את הארוחה עם שתי מנות דגים: סביצ'ה דג עם מנגו ורוטב קרמל-הדרים ופרוסות דג נחלים צרוב עם לבנה וירקות. במקור הסביצ'ה היה של עידן ופרוסות הדג שלי, אבל כשהגיעו המנות הבנו שכל אחד אוהב יותר את המנה של האחר.

סביצ'ה סלמון, מנגו וקרמל הדרים

בתפריט מופיעות שתי אופציות לכל מנה: קטנה וגדולה. הקטנה במחיר של 40-50 ש"ח והגדולה במחיר 58-64 ש"ח. הזמנו את הגדולות בשתי המנות, מתוך מחשבה שמנות דגים במרכז הארץ בקושי מספיקות לגרד את צד החך. לשולחן הגיעו זוג צלחות מלאות שהרגישו כמו מנה כפולה ויכלו להיקרא "עיקרית" בכל מסעדה אחרת.

הסביצ'ה היה מתקתק, עם סלמון נא וטרי, פירות העונה (מנגו במקרה שלנו), עשבי תיבול ורוטב קרמל הדרים מתוק. יופי של סביצ'ה. גם המנה השנייה, פרוסות דג ים, הייתה נחמדה מאוד והגיעה עם דג פורל צרוב, לבנה גלילית, והרבה ירקות צרובים שאורנית לא אוכלת כמו קישואים ובמיה. בנוסף גם קיבלנו פוקצ'ה על חשבון הבית (שהייתה רכה ומתפצחת בפה), אבל לא באמת ציפינו ממקום בשם פוקצ'ה שלא להגיש פוקצ'ה.

פרוסות דג ים עם ירקות צלויים על לבנה גלילית

לעיקרית עידן לקח נתחי שייטל בציר בקר, חלב קוקוס וכוסברה עם ירקות העונה ותפו"א קלוי (92 ש"ח) ואני לקחתי ספיישל: סרטנים, שרימפס וקלאמרי בציר דגים, שום, עגבניות ובצלצלי שאלוט (98 ש"ח). המנה של עידן הייתה טובה לטעמו אבל מעט כבדה ביחס למה שהוא ציפה; מנה של חורף בישראל נטולת החורף. לי לעומתו היו פחות טענות. בכלי נירוסטה גדול הגיעו שני סרטנים שלמים מפורקים, ועוד מספר לא מועט של שרימפס קריסטל וקלאמרי.

נתחי שייטל בציר בקר, קוקוס וירקות צלויים

זו מנה שדורשת התעסקות וצריך לאהוב לפצח סרטנים בשביל לקבל ממנה את המקסימום. קצת הסתבכתי עם המפצח בהתחלה, אבל מהר מאד השתלטתי על הסיפור והגעתי למסקנה שיש כאן בעצם די הרבה סרטן (יקר) שמתומחר במחיר מאוד הגיוני. להשוואה, אכלנו בזמנו במסעדה מוכרת בתל אביב, מנה מאוד דומה שהגיעה עם פחות חומרים בצלחת ותומחרה כפול (200 ש"ח). כאן היה לי מספיק בצלחת ששמחתי לחלוק עם עידן אחרי שנמאס לי לפצח. זו בהחלט מנה שהוגדרה כהצלחה מבחינתי.

ספיישל סרטנים, קלאמרי ושרימפס

כשעידן בוהה בי ולא מבין איך יש לי עוד מקום לאוכל, המשכתי עצמאית לקינוח. בחרתי בקינוח הכי קליל בתפריט – מרנג מסקרפונה עם פירות העונה (תאנים), עם קרמבל חמצמץ, שברי מרנג סומק, פסיפלורה ורוטב פירות יער. במחיר הגיוני של 33 ש"ח הגיע קינוח עצום שלא הצלחתי לסיים גם אם רציתי. עידן נשבר לקראת הסוף ונחלץ לעזרתי, אבל לא נראה לי שהוא סבל יותר מדי.

וקינוח, כי חייבים

פוקצ'ה קיימת כנראה יותר מ- 20 שנה ויש סיבה אמיתית מאחורי זה. את הדברים שהם עושים, אוכל ואירוח, הם עושים טוב ומכל הלב. המנות גדולות ומרשימות, חומרי הגלם טריים, וגם המחירים לא עד כדי כך כואבים בכיס (ארוחה שלמה לזוג בפחות מ- 400 ש"ח).

סיימנו את הארוחה מבסוטים למדי עם רצון לטעום עוד. אני אמנם לא זוכרת מנות ספציפיות מתקופת ילדותי, אבל בהחלט יכולה להגיד שהמסעדה שמרה על איכות בשנים שחלפו, ובמדינתנו הקטנה, זה ממש לא עניין של מה בכך.

פוקצ'ה, מתחם גן הצפון, כביש 99, הגושרים