ביקורת: פאסטל פוגשת את הביסטרו של רון \ עידן

לא ממש התרשמתי מאירועי Round Tables בפעם הראשונה ששמעתי עליהם. הרעיון הוא שמיטב השפים מסביב לעולם באים להתארח במיטב המסעדות בארץ ומביאים איתם את סגנון הבישול הייחודי שלהם לאירוע שנמצא בראש סולם הקולינאריה, אך לתקופה מוגבלת. הרעיון עצמו נשמע מעניין, אבל כלל תג מחיר די גבוה (בין 270-230 שקלים לסועד), וללא שום דרך להחליט מבעוד מועד האם סגנון המסעדה בכלל לטעמי, חשבתי שאולי עדיף לוותר מראש.  אבל מי אני ומהן דעותי אל מול בחורה שגמרה בדעתה שאנחנו הולכים ליהנות מהאירוע הזה. אורנית התעקשה שזו תהיה חוויה ייחודית ושהיא שווה את זה, אז הסכמתי. בדיעבד זו אכן הייתה החוויה, אבל לא מהסיבה שהייתם חושבים.

הקלף המנצח שהעביר אותי לצד של אורנית היה שייצא לנו לאכול שוב במסעדת פאסטל. לי ולאורנית יש פינה חמה בלב לפאסטל ואני האמנתי שעם היכרות קודמת עם המסעדה יהיה יותר מעניין לראות מה לשף המתארח, במקרה הזה רון בלאו ממסעדת Ron’s Gastrobar מאמסטרדם, יש להציע. העניין הוא שבזמן שלקח לאורנית לשכנע אותי להצטרף לסיפור נתפסה כמעט כל חלקה טובה במסעדה (ובפרויקט בכלל) ומקומות ישיבה לזוג כבר לא היה ניתן למצוא.

כל התסבוכת הזו הולידה אירועים נחמדים יותר, ביניהם הביקורת של אורנית על מסעדת "The Fat Radish" מניו יורק (שאפשר לקרוא כאן), ואירועים נחמדים פחות, כמו ביטול הזמנת השולחן שלנו במסעדת "קפה איטליה" לאחר שאירועי Round Tables הביאו לקריסת המטבח, אבל לאחר מהומה רבה על שום דבר עדיין נשארנו בלי שולחן לארוחה הזוגית שלנו. בניסיון אחרון, ובהרבה מאד חן, אורנית התקשרה לפאסטל וניסתה לברר האם בכל זאת יוכלו למצוא לנו מקום. ומה אתם יודעים, בצורה העקומה ביותר, ממש בדקה ה-90, מצאנו את עצמנו סועדים במסעדה אליה כיוונו מלכתחילה, בסרוויס האחרון החותם את אירועי Round Tables לשנת 2015.

רון בלאו ממסעדת Ron's Gastrobar והצוות המיומן של מסעדת פאסטל

אז התלבשנו בהתאם לחגיגיות האירוע ויצאנו ליעדנו. כשהגענו, קיבלה את פנינו מסעדה הומת אדם וצוות מתוגבר של מלצרים ומארחות. הושיבו אותנו בשולחן שלנו והמנות התחילו לזרום. לפתיחה, התחלנו יחסית בפשטות עם לחם גסטרובר (על שם מסעדת גסטרובר המתארחת), חמאה וחמוצים. הלחם היה רך וטעים והחמאה הייתה מוקצפת ונימוחה במיוחד, אבל בסופו של דבר עדיין היה מדובר סך הכל בלחם עם חמאה. כאן גם הזמן לציין שלמרות שתפריט המסעדה התפרסם מראש באתר ה-Round Tables, ישנו הבדל עצום בין המילה הכתובה למנה בצלחת. בנוסף למנת הלחם היינו אמורים לקבל לשולחן סטייק טרטר עם בצלי פנינה ועירית. כיוון שהמנה לא הגיעה יחד עם הלחם, שאלנו את המלצרית לגביה והיא מיהרה להביא לנו אותה מהמטבח. כשהגיעה המנה הבנתי למה היה קל כל כך לשכוח אותה. משום מה בראשי תיארתי צלוחית קטנה אותה אוכל לחלוק עם אורנית. במקום זה הגיעו שני קרוסטינים אובלים שהוגשו כמתאבנים על ידי המלצרית ונעלמו בביס אחד. בקושי מספיק בשביל להחליט מה טעמתי. זה הרתיח אותי במיוחד בגלל שמה שכן הספקתי לטעום היה נהדר, הטרטר היה קליל וחמצמץ ובדיוק המנה איתה הייתם רוצים לפתוח ארוחה. במבט נוסף על התפריט ראיתי שהקרוסטיני היה כתוב ב"התחלות", יחד עם הלחם, ולא כמנה ראשונה, אז יכול להיות שהטעות הייתה שלי.

לאחר מנות הפתיחה הגיעו המנות הראשונות אל מרכז השולחן – מוס כבד אווז עם פירות יער ופירורי VOC וסשימי סלמון עם שומשום, ג'ינג'ר, יוזו וטאקו "ראס אל חנות". אורנית התענגה על הסשימי אבל אני נשארתי מהופנט ממוס כבד האווז. גם בימים כסדרם פאסטל יודעת לספק פטה כבד אווז מצוין (האוורירי ביותר שטעמתי), אבל כאן היה מדובר במנת דגל של שף בעל שני כוכבי מישלן והמילה עליה היה צריך לשים את הדגש הייתה "מוס". כדי לנסות להעביר את המרקם, תארו לעצמכם שאתם מקציפים שמנת מתוקה וסוכר לקצפת, אך עוצרים שניה לפני שמרקם הקצפת מתייצב סופית כדי לטעום. זו הייתה הטקסטורה ואין ספק שמוס הכבד של רון הייתה המנה המועדפת עלי בכל הערב. גם כאן לצערי נשארתי מאוכזב מכך שלא הגיעה מנה גדולה יותר.

מנות ראשונות: סשימי סלמון ומוס כבד אווז עם פירות יער

למנת ביניים קיבלנו שנינו כרובית עם חמאת אגוזים וקרם קממבר וכמהין. הדבר הראשון שהמנה גרמה לי לחשוב עליו הוא מנת הכרובית ב"מזנון" של אייל שני. גם שם היה ניסיון לטעון כי לכרובית יש מקום במטבח עילי ואני לא בטוח עדיין שהשתכנעתי. המנה הייתה אכן טעימה אך קרם הקממבר והכמהין גנב מבחינתי את ההצגה. אני לא יודע אם הייתי מזמין את המנה אם לא הייתה חלק מעסקת החבילה, אבל הצלחת הייתה כבר מולי והבטן שלי כבר התלוננה על שתי המנות הקודמות שנגמרו מהר מדי, אז קיבלתי אותה בשמחה וחיסלתי אי אלו עדויות לכרובית או לקרם.

מנת ביניים: כרובית מלויה עם חמאת אגוזים, קרם קממבר וכמהין. קרדיט לתמונה: האינסטגרם של @pastel_tlv

לבסוף, הגענו לאירוע המרכזי – המנה העיקרית. ניתנה לנו בחירה בין פילה בקר עם כרובית בומביי ופטריות יער, מוסר ים עם פלפלים קלויים, קציפת גורגונזולה וקריספי בזיליקום או ארטישוק ירושלמי צלוי עם ניוקי ופטריית שימג'י. בצער רב החלטנו שמנת הארטישוק כנראה תצטרך להישאר במטבח והזמנו את הפילה והמוסר. שתי המנות סיפקו את אותה איכות גבוהה אך אין ספק שהמנצחת מבין השתיים הייתה מנת המוסר. השילוב בין הטעמים העדינים של הדג וקציפת הגורגונזולה המלוחה עלו על כל הציפיות והלמו הרבה יותר טוב את הארוחה מטעמי האדמה החזקים של הפילה ופטריות היער. אם אצטרך לנחש אומר שמנת הפילה הסתמכה בצורה חזקה יותר על מנה קיימת מהגסטרובר בעוד מנת מוסר הים קיבלה מעט התאמות לצלחת הישראלית עם משחק טעמים וצבעים מגוון יותר. מצד שני, יכול להיות שאני טועה. בכל מקרה, התענגתי עד מאד על איכות המנות אך גם כאן התאכזבתי בדיוק מאותן סיבות. אם המנה טעימה כל כך, למה אני לא יכול לקבל יותר ממנה?

מוסר ים, קריספי בזיליקום, פלפלים קלויים וקציפת גורגונזולה

עם תחושה טורדנית קלה של רעב התפנינו לקינוחים שהגיעו למרכז השולחן, קרם ברולה אספרסו עם גלידת בייליס וג'ל אספרסו ומנה שתוארה כ"ביצת הפתעה" ואכן הייתה ההפתעה האמיתית של הערב. בתוך קן משערות קדאיף ישבה ביצה בודדה, עם קליפת שוקולד לבן ומרכז נוזלי מקרם פסיפלורה. המנה הייתה מושלמת מכל הבחינות. במראה ובטקסטורה היא התנהגה בדיוק כמו ביצה אך הייתה מעודנת ומתקתקה בטעם. קינוח מושלם ובהחלט הצלחת הכי יפה שאי פעם קיבלתי במסעדה. מבט נוסף על סמל מסעדת גסטרובר שהתנוסס על מקטורן השף של רון הבהיר לי שאני כנראה לא היחיד שחשב כך.

הקינוח היפה ביותר שראינו: ביצת הפתעה בקן קדאיף

לאחר שסיימנו את המנות הוגשו לנו שתי כוסות יין קינוח ואורנית ואני נשארנו לדון על ההבדלים בין חווית ה-Round Tables כאן לבין החוויה אותה חוותה בתרנגול הכחול. ההבדל היה כל כך גדול שלכאורה לא קיים כמעט קשר בין שני האירועים. מן הסתם שכל מטבח פועל אחרת ולכל שף הפרשנות שלו, אך אם סבב האירועים יצא על מנת לייצר סטנדרט מסוים אותו יוכל לשווק בעתיד כדי למשוך קהל (שנה הבאה אולי?), הדבר לא קרה. התרנגול הכחול הציע שפע גדול יותר של אוכל אך לא התקרב באיכות לזו שהוגשה בפאסטל. מהתרנגול אורנית יצאה מפוצצת אך ללא יותר מדי התרשמות, מפאסטל יצאנו שנינו מוקסמים אבל לא היינו מתנגדים לקבל מנה נוספת מכל מנה בערך שהוצעה לנו. כאן גם מתבהרת הבעיה שהצבתי עוד בהתחלה כשעמדנו להזמין שולחן – ההיצע מגוון, אך אין דרך לדעת לאיזו מסעדה ולאיזו מנה אתה עומד להגיע. אם ההגעה ל-Round Tables היא עקב המשיכה ל"גימיק" שהאירוע מציע, אז דיינו; פתיחות למגוון רחב של חוויות קולינריות גם כן מגדילה את הסיכוי ליהנות בסופו של דבר מהארוחה, אבל עם תג מחיר יחסית גבוה יש כאן מידה לא מבוטלת של סיכון.  

ובשורה התחתונה – כן, היה לנו ערב מצוין במסעדה ששנינו אוהבים, אבל הייתי שמח אם הייתי יכול לתאם את הציפיות מראש. חשוב לציין שגם התפריט הרגיל של פאסטל הוא מצוין (מניסיון) ושהמסעדה בהחלט מצטיינת באיכותה, בעיקר מאז שהשף הלל תווקולי לקח אליו את המושכות. החוויה שלנו באירועי Round Tables אכן הייתה טובה אבל גם סרוויס רגיל בפאסטל מספק חוויה.

פאסטל, שדרות שאול המלך 27, תל אביב